התפכחות


הבית גדל. הביטו כיצד הוא מתפשט על פני המישור השומם, צובר עוד חדרים, מפצל מסדרונות בנקישת פטישים, משלח קירותיו לכל עבר. ראו את גבול הבטון חורק-גונח, אינו חדל מלנוע הלאה ועוד. מתוך שוליו בוקע זמזום חד-גוני, עמלני קדחתני, זמזום שכולו הווה: התחלה אין לו וסופו לא ייתכן, כמו תשוקה. מן העבר האחר דיירים חדשים אינם חדלים מלנהור פנימה, תופסים חזקה תקיפה על חללים; המהנדס כבר מזמן איננו, התכניות כולן נקברו תחת החולות, אלו הקירות שבוראים מתוכם עוד קירות, מתעקלים בזוויות אמוק משונות – רק עוד תזוזה קטנה, עיקול מתייהר רק במעט – וכל הבטון יחל להתלפף סביב עצמו בחדווה עצומה לגובה. מה. מה חשבנו לעצמנו. מה חשבנו.

מודעות פרסומת

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s