על הזרות

מה שמוּכּר נראה היטב גם מבעד לעיניים עצומות, אולי זהו פשר הביטוי "מוּכּר לעייפה", שחוצה את שער העייפות וממשיך גם אחריו. מאידך, קל לדמיין שפה בה מתקיימת קירבה לשונית הדוקה בין המילים "זר" ו-"הרפתקה"; אם כך, זו לא חכמה לבנות ספינות אדירות, לגייס עשרות ספנים, לנפח מפרשי משי ולצאת אל המרחבים – כל זה בשם הזרוּת, כמובן, כמה הבטחה טמונה בה לעיניים – אבל האם ניתן לאתר נקודות של זרוּת בתוך המרחב שמוכר מימים ימימה? בתוך מה ששייך לו? נראה אותו אובד בין שבילי גנו, נועץ מבט ממושך במזרקה, תוהה על משמעות הפס הקריר של שיחי המנטה. נראה אותו מביט בגופו מוכה תימהון, לעיתים בחוסר אמונה מוחלט – כמוני, כל בוקר מחדש. חבל שלא התאמנתי על כך במהלך השנים. יכולתי,  למשל, מדי פעם לאלץ את עצמי לכתוב רק ביד שמאל. שאוכל להרגיש אחרת את הגוף, יותר מהוסס, עצור. חבל שלא נהגתי כך. כמה שאננה הייתי, מכונה מטופשת עם אמונה עיוורת בחוק ההתמד. 

מודעות פרסומת

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s