חברה מסורה מהשורה

 

הוליווד, 1961 – נערך מבחן בד לחתולים שחורים לצורך הופעה בסרט אימה בכיכובם של וינסנט פרייס ופיטר לורי. תמונה זו, ותמונות נוספות מאותה סדרה, צולמו על ידי הצלם רלף קריין עבור מגזין לייף.

1. שכפול, שיבוט, חזרה, הידהוד. המפגש המאיים (בדרך כלל) עם הכפיל נצבע כאן בצבעים קומיים. יתכן שהריבוי מנרמל. הריבוי מנרמל.

2. השכפול מגדיל את אפשרות הבחירה אבל גם מצמצם אותה – מקבלים עוד מאותו הדבר. עוד הרבה מאותו הדבר.

3. הצילום כניסיון לארגן פיסת מציאות – פיסת מציאות שמופקעת מתוך רצף ונגלית מחדש דרך העדשה של הצלם. כאן הניסיון אינו עולה יפה – המציאות סוריאליסטית מדי, מבטלת את מימד הגילוי שהכרחי באמנות גדולה. הכל פרוש על פני השטח, הגילוי הופך בנאלי והתצלום – לקוריוז.

4. מול האחידות המודגשת של שורת החתולים, עד כמה בולטת השונות האנושית! לא, איני יכולה לעמוד בלב שלם מאחורי המשפט הזה.

5. אפשר גם כך: צילום פולחני-טיקסי של דוֹמוּת, עם סבטקסט שחותר תחתיו ומציע הנצחה חגיגית של אינדיבידואליזם. אבל גם זאת רק למראית עין.

6. התור שומר על סדר מופתי, מעניק לצופה אשלייה שמהלך הדברים המתואר פה הוא הגיוני. שוב הסטרוקטורה הביסה את האתיקה.

7. תצלום הוא אובייקט שניתן לשכפול. התצלום הזה כבר מכיל את השכפול בתוכו. זוהי ארספואטיקה.

8. החתול השחור כאביזר קוקטי. כמעט אף אחת מהנשים שמחכות בתור אינה לובשת בגד שחור. החתול הוא מענה אפשרי לשחורה הקטנה של שאנל.

9. הרצועה המתוחה בין האדונית לחתול היא טקסט פוליטי. חוק התנועה השלישי של ניוטון מתממש מול עינינו כאמירה פוליטית, תמיד חשדתי בו שהוא כזה.

10. חלק מהנשים אוחזות ברצועת החתול ביד אחת, ובידן השנייה מחזיקות תיק. שנות השישים, מיניות האישה: מהלך שהושלם בהצלחה במעבר מהתיק אל החתול.

מודעות פרסומת

19 תגובות בנושא “חברה מסורה מהשורה”

  1. 11. מישהו (את?) צריך לכתוב עוד סעיף השוואתי לתור האומנות שחורות המטרייה שמקדימות את מרי פופינס.
    וסעיף 4 ערמומי וקצת מיזנטרופי.
    מחסן הפסנתרים היה בשבילי כמו החדר האסור של כחול זקן.
    רק לך יש גישה ליקום הזה של הצילומים. .

    אהבתי

    1. 🙂 שלום
      חיפשתי נואשות את תמונת האומנות השחורות, ומצאתי רק את זה
      מסתבר שרוב האומנות השחורות הן למעשה גברים שהולבשו כנשים!

      גם המטריות השחורות (מטריה סגורה, מטריה פתוחה) מתקשרות לעניין המיניות הנשית, ממש כמו התיק והחתול.
      בעניין סעיף 4, רימיתי קצת – יש שם חתול אחד עם כתם לבן מסביב ללקקן. נון קונפורמיסט אמיתי.
      בעניין הצילומים – זה מתוך אתר אינטרנט שעברתי פחות או יותר לגור בתוכו מאז שגיליתי אותו. רטרונאוט, שלחתי לך פעם קישור מתוכו בעניין האיורים שהתגלו וכו'. אני מנויה עליו ומקבלת עדכון יומי.
      הנה עוד צילום שתפס אותי, מאותה סדרה

      אהבתי

        1. כן, כן. תור היה. באמת צריך לכתוב משהו על העניין הזה של התור כאייקון תרבותי (מהתור למצרכי יסוד בברית המועצות, כולם שווים בפני התור, ועד לתור שמורכב מסופר-צרכנים, הפסיכים האלו שמוכנים לישון על המדרכה כדי לקבל את הזכות לרכוש ראשונים עוד גדג'ט מיותר של אפל)

          ברור שתאהבי את האתר, את כוהנת של חפצים. ראית את הפוסט עם צילומי הסעודות האחרונות של הנידונים למוות? לא יוצא לי מהראש. עוד אחד.
          http://www.retronaut.co/2011/01/last-meals-on-death-row/
          משונה. משוגע.

          אהבתי

            1. אמיתי-משוחזר. צלם אנגלי בשם ריינולדס גילה רשימה עם רכיבי הארוחות האחרונות, ושיחזר אותן על גבי מגשים שדומים למגשים שמצויים בשימוש בבתי הכלא השמורים ביותר בבריטניה. האסיר שבחר לאכול זית יחיד – מתוך מחשבה שאחרי קבורתו יצמח מתוך גופו עץ זית (הוא רצה להרות צמח! להיות צמח. ולא סתם עץ, אלא עץ זית). הכל כתוב שם בפתיח.

              אהבתי

              1. טוב, היה מאוחר, אז רק רפרפתי ונחתתי ישר על הזית. אנשים הם כל כך מפתיעים ואמני מיצג בעל כורחם!
                ובאשר לצלם – אני לא יודעת איך אני מרגישה עם הבחירה הפופ-ארטית שלו לסדר אותם כך על מגשים ורודים…

                אהבתי

                1. לפי מה שהבנתי הוא ניסה לחקות את המגשים האותנטיים שקיימים בבית הכלא (קל לדמיין את האפרוריות המדכאת של הסביבה, המדים, הריהוט – ופתאום המגש הזה תקוע מול העיניים. מובן שגם האוכל אפרורי. אולי המגש הזה הוא אמצעי דיכוי סמוי).

                  אהבתי

  2. עוד לא נולד החתול שיסכים להיקשר ברצועה. אלו הן הנשים שקשורות, כל אחת לחתול אדונה.
    ואם מדברים על שונות, אני מוצא יותר הבדלים בין הנשים הקשורות מאשר בין החתולים.

    אהבתי

  3. (: (: גמני
    נו באמת, אגדה אורבנית? בטח את לא שייכת לאף חתול. הסתכלי שוב על שורת הנשים, הלבוש, העמידה הכנועה/כפופה, המבט אל האדון. ולעומתן שורת האדונים, הישיבה האדישה, האדנות.

    אהבתי

    1. אתה מזכיר לי את ד"ר יובל הררי, שטוען בלהט שהחיטה בייתה את האדם ולא להיפך. אתמול באמת הסתכלתי על הצילום הזה והרגשתי איך אין שום סיכוי שאני מצטרפת לשורת המקהלה הזאת. אבל יש שם גם כמה גברים, אתה יודע. למשל

      אהבתי

  4. 11. חתול שחור חתולה לבנה.

    ——————————

    לעומת התבנית החוזרת על עצמה של אשה חתול אשה חתול (פוסיקט) הגבר מהלך מולן עם החתול על זרועו.
    הפרווה כבר אינה תלויה על האשה כעל קולב היא לא רק מתהדרת בה אלא רוצה להשיג יותר . אני לא יכולה להשתחרר מההרגשה שתמונה דומה היינו מגלים של אמהות עם ילדים הממתינים לתור לבחינות לפסטיגל אילו נערך בשנות הששים.

    תמונה מצויינת ואהבתי לאן שהובלת.

    אהבתי

  5. וואללה. מסתבר שהיו גם גברים שרצו להתפאר בסרט עם הפוסיקט.
    ואולי זה היה בעצם מקור הכנסה, שאינו מיוחס ישירות לעבודת כפיים.ולכן ריבוי הנשים. התמונה מאד מבליטה את ה"תחזוקה האופנתית" שלהן.

    (אגב, יש לי איזו בעיה כנראה בהגדרות, שאיני מצליחה להתגבר עליה, שלא אפשרה לי להגיב במחסן הפסנתרים, אל תסגרי אותו:)).

    אהבתי

  6. לא התכוונתי לסגור
    והמחסן פתוח לתגובות כרגיל, לא שיניתי כלום

    אותי הפליא שכל כך הרבה נשים מגדלות חתולים שחורים. ישר חשבתי על המכשפות מסיילם, ואני תוהה אם חתול שחור נחשב בעייתי רק באיזור שלנו

    אהבתי

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s