את גם עושה חיקויים?

קראתי אתמול ידיעה אודות ערים חדשות הנבנות בסין, ובחלקן רחובות שלמים שהועתקו אחד לאחד מפאריס, מוונציה. עבורי זו הייתה הזדמנות מצויינת לבדוק איזו מין אישה אני: האם אני אישה מהסוג שחושב "הו, אין גבול לתעשיית החיקויים הסינית" או מהסוג שממהר לויקיפדיה, ובערך המוקדש לאיטאלו קאלווינו ואחרי המשפט הפותח "היה סופר איטלקי" מוסיפה את המילה "ונביא". אני מניחה שיש מי שנזכר במעשייה אודות מנורת הקסמים של אלדין, ובקוסם הרשע שהעביר לארץ סין ארמון שלם, על תכולתו – אבל איני תמימה עד כדי כך, יש פער גדול בין "העתיק ממקומו" לבין סתם העתיק.

כשהחיים חוזרים על עצמם, מי מעתיק ממי? אותה שביעות רצון בדיוק, בהפרש של שלושים שנה: בפעם הראשונה, בכיתה י', לנוכח תוצאות המבחן במתמטיקה שהחזירה הגב' אונגר, ובפעם השנייה, אתמול, לנוכח תוצאות בדיקת הדם השגרתית, סוכרים, שומנים וכולי.

אני נזכרת בטיול השנתי של כיתה י', בשעת ערב מוקדמת בבית ספר שדה קצרין, תחילת ינואר. אנחנו שש בנות בחדר, כבר התקלחנו (סבון שקוף ירוק בריח תפוחים), ותיכף נלך לחדר האוכל לאכול ביצים קשות וסלט ירקות שכבר הספיק להתייבש בקערה. החדר שלנו מלא אנשים, המולה שלמה ואני כל-כך עולה על גדותיי מרוב מודעות שהרגע נעשה שקוף וצף מעל לזמן: הנה אני, יושבת על מיטה צדדית ומתאפרת בשפתון ורוד צעקני (איך צועק צבע). שלושים שנה, הגרציה של האינט לא מפסיקה להתגרד עד (ה)עצם היום הזה.

מקומות אליהם אנחנו הולכים כדי לשכוח את טרדות היומיום, בתי קפה. המלצרית שלא חדלה מלקונן על אובדנו של המטען של הנייד שלה. האֵם הלא צעירה שמשדלת את תינוקה הסרבן לפתוח פה גדול ושרה לו "אווירון אווירון". אני מזיזה את עיניי מזו לזו וחושבת על הקיר הרביעי.

בשעת לילה מאוחרת בזכרון יעקב, כשמחשיך מאד וכל הקולות משתתקים, מכל הבתים יוצאות נשים יחפות בכותנות לילה קייציות ופניהן אל גני המשחקים הנטושים. החושך מסמיך סביבן עוד יותר, מסתיר את צהלת הנדנדות ואת הסחרור הנרגש במורד המגלשות. אילו ניצב מישהו בחלון הקומה השביעית, אילו הייתה בכל זכרון יעקב קומה שביעית אחת לפחות, שמיכת החושך היתה מטעה אותו לחשוב שזו רק הרוח מטלטלת ככה בפראות את שרשראות הברזל. איזה עוד הסבר ניתן לספק לשיקשוק המתכת הנורא?

במקום לעשות דברים מועילים לטובת הציבור, כמו להוריד את הוילון מהמילה וילון או להסיר את המסכה מהמילה מסכה, אני חושבת על שכבת האבן שהתקשתה על פניי – מה ראיתי שאסור היה לי לראות?

אצל סופרמן זה קורה בבת אחת. הוא נכנס לבוש בחליפת היומיום אל תא טלפון ציבורי, ובן-רגע מתעופף משם החוצה בנפנוף גלימה אדומה. אצלה זה הרבה יותר איטי. נכנסת לאוטו, נוסעת נוסעת, במטרים הראשונים הראש עוד נשאר שם, בבית, מקפץ בין זירות השיחזור השונות בקפדנות של מז"פניק מתחיל. לאט לאט זה עוזב אותה, לפעמים די במבט חטוף אל עבר רצועת השקיעה מימין, או שפתאום, בהבלח של מצמוץ יחיד, כל הפרשנויות האפשריות למילה "ירוק" שנמתחות מעבר לכביש והלאה, עד לים, החל בירוק-שחור הרציני של שורת הברושים המתחדדת לצד פסי הרכבת ועד לירוק המוזהב, החושני, של שיחי הפרא השרועים לצד הדרך. מישהו בפיקוד העליון נתן את הפקודה הביוכימית הנכונה ומשהו בשרירים נמס, והיא מרגישה רכה-רכה, ואם באותו רגע גם מתנגן ברדיו שיר אהוב, אז בכלל.

"לא יודע. תמיד טוענים שניגודים משלימים זה את זה. הם שוכחים שפלוס ועוד מינוס זה בעצם אפס. אפס אחד גדול."

"או קטן", צחקה.

"תצחקי עוד", ביקש. "אני אוהב לשמוע נשים צוחקות. שמתי לב שבגיל מסויים, קצת אחרי ארבעים נניח, הצחוק שלכן משתנה. הוא…קצת מתכווץ."

היא חדלה לצחוק והביטה בו. "נו בטח", אמרה. "צחוק הוא תגובה גופנית ללא-צפוי, ואחרי גיל ארבעים, כמה לא-צפוי כבר נשאר לנו?"

היא הסתכלה עליו עוד קצת, אבל אחרת, ואז פרצה בצחוק גדול עוד יותר והסתובבה ללכת משם, משאירה אותו תוהה אם הצחוק האחרון שלה היה מכוון אליו, ואם כן איפה בדיוק זה פגע.

מודעות פרסומת

16 תגובות בנושא “את גם עושה חיקויים?”

  1. הרשימה הזו, ככל שהתקדמה הפכה מופרעת יותר ופחות זקוקה לרפרנסים כדי להצדיק את עצמה. חיבבתי אותה במיוחד ככל שהתקדמתי במעלה השורות. הסיום נכון מאוד, ועצוב. כמה הפתעות כבר אפשר לחוות אחרי גיל ארבעים? אתמול העו"סית במקום בו אני עובדת אמרה "אני אהיה ממש מופתעת אם הבנות יהיו מוכנות בזמן לצילומים בשעה שקבעת להם" (אני מצלמת סרט עם נערות בסיכון, תוך שאני לוקחת סיכון לא קטן שהן יבריזו, או לא ישתפו פעולה. אופטימיות? לא ממש. יותר ידיעה מניסיון שבסופו של דבר הילדים האלה מצליחים להתיישר די קרוב לקו יצירתי שמותווה להם, אם מישהו טורח להתוות אותו עבורם) העו"סית, אם תהית, עוד לא בת שלושים.

    ודידרו טבע את המונח "הקיר הרביעי" בספר פרדוקס השחקן. ברכט מן הסתם המליץ לשבור אותו להגברת הניכור.

    אהבתי

  2. כתבתי תגובה, ונמחקה לי. אני מחקה אותה עכשיו. כתבתי:
    מאוד יפה. כתבתי שזו תגובה צפויה וחזרתית (שלי לטקסט שלך). כתבתי: אבל זה גם אחרת. וקורא לשוב ולדלות. וחוץ מזה, שבמיוחד אהבתי את הנשים היחפות המשחקות של זיכרון והרחש הכבד של השלשלאות. שרשראות. ניגודים מעציבים. צחוקים מנוגדים. מורכב בתוך מורכב.(:

    אהבתי

  3. יש קסם בערים המועתקות. לא דומה לקסם של אותנטיות. אולי קסם זאת לא מילה נכונה, אבל הן מרתקות בשילוב בלתי אפשרי של חוסר דמיון ופנטזיה, של ניוון ותנופה מכנית ועצב. כמו הקרקס העלוב שראיתי לפני שנים בפורטוגל ונקרא דווקא סירקו [קרקס] אמריקנו. ומישהי בדיוק הזכירה לי את הסיפור באלף לילה ולילה שבו הרון אל ראשיד מתחפש ויוצא לשוטט ומוצא הרון אל ראשיד מזויף ומחופש שמוביל אותו לארמונו המזויף. וחשבתי עד כמה הארמון המזויף יותר מעניין מהאמיתי.

    אהבתי

  4. כן, אני מניחה שכתבו על כך משהו באמנת לאס ווגאס.
    למען האמת מבין כל זוויות המחשבה האפשריות שהעסיקו אותי בנוגע למיזם הסיני הכי אהבתי את המחשבה על פארודיה שמכוונת כנגד רובע צ'יינה טאון בלוס אנג'לס.

    אהבתי

    1. פארודיה, כי למיטב הבנתי (לא ביקרתי שם) צ'יינה טאון נבנתה על ידי מהגרים סינים שהגיעו לחוף המערבי כך שהרובע באמריקה אותנטי, בעוד ההעתקים הסיניים החדשים לא מחוברים בשום דרך אותנטית להוויה של האנשים שיגורו בהם, מעבר לסינוור הקפיטליסטי שמטלטל את סין כעת. אבל אולי אני טועה.
      קאלווינו הוא חוטר שצץ מהגזע של בורחס, בזה אין לי בכלל ספק.

      אהבתי

  5. פעם כתבתי "שקופות וצפופות יורדות הדמעות על לחיי הנשים בצהרי החלונות הצהובים". הייתי בת שש-עשרה או משהו… לא ידעתי כלום על בורגנות (חייתי בבית עני וכל מה שהיה לי בא מהספרים) ואין לי מושג איך קפצתי פתאום מתוך העור שלי. ובסוף נהייתי גם אני אישה כזאת, בערך. עד שלא. הקטע כתוב יפה יפה. כל מה שאת אומרת זה עושר, כניסה אל עוד סמטה צדדית ובלתי מתוירת. אהבתי מאוד לקרוא.

    אהבתי

    1. תודה רבה, התרגשתי לקרוא.
      אפרופו הנשים בחלונות (הצהובים! מעניין מה יש בו בצבע הזה שמשך גם את גילמן שכתבה את "נייר הקיר הצהוב". אולי עדות לדהייה, אולי הצבע הצהוב מסמן דהייה. אוף, זה היה אפרופו ארוך במיוחד): האמנית מיכל היימן מדברת על כך שבהיותה ילדה נהגה לטייל עם אמא שלה בתל אביב, ואמא שלה הייתה מצביעה לעבר כל מיני דירות ומספרת שבדירות האלה יש אישה שוכבת כזו או אחרת, כך שילדה מיכל היימן תל אביב נדמתה כעיר שמלאה בנשים שוכבות. הריפיון, הדיכאון, ההימנעות מהחיים שבחוץ – אני חושבת על המיפוי של העיר לא דרך אתריה השגורים (אפרופו סמטה לא מתויירת) אלא דרך הנשים ששוכבות בה. בכל מקרה, כל הסדרה 'התקפות על חיבור' כולל הרצאה מאלפת וארוכה של מיכל היימן
      (7 פרקים, כל אחד 15 דקןת)
      ממליצה בחום + מזגן

      הקישור המצורף מוביל אל הפרק הראשון, אבל מיכל היימן מגיעה אל הנשים השוכבות רק בהמשך, באחד הפרקים הבאים

      אהבתי

  6. אה !!!

    וזה

    "בשעת לילה מאוחרת בזכרון יעקב, כשמחשיך מאד וכל הקולות משתתקים, מכל הבתים יוצאות נשים יחפות בכותנות לילה קייציות ופניהן אל גני המשחקים הנטושים. החושך מסמיך סביבן עוד יותר, מסתיר את צהלת הנדנדות ואת הסחרור הנרגש במורד המגלשות. אילו ניצב מישהו בחלון הקומה השביעית, אילו הייתה בכל זכרון יעקב קומה שביעית אחת לפחות, שמיכת החושך היתה מטעה אותו לחשוב שזו רק הרוח מטלטלת ככה בפראות את שרשראות הברזל. איזה עוד הסבר ניתן לספק לשיקשוק המתכת הנורא?"

    זה באמת מחזה,. ואולי בגלל העגמימות שבו, והניסיון בכל זאת למצוא שם רוך וחמלה ואהבה, נזכרתי בזה,
    (לא זוכר אם שמתי את זה פה כבר פעם, אבל אם לא, הנה זה שוב, מקווה שזה לא גדול מדי מדי ודרמתי מדי לזכרון יעקב התמימה שלנו)

    אהבתי

    1. רגע, שניה: את 'מלנכוליה' ניסיתי לראות בשבת חורפית אחת, ונשברתי הרבה לפני הסוף. סוף אכזרי, חשבתי שהם ינצלו, שהכלייה מדומיינת ומטפורית, שלא תתממש. אז חשבתי.
      בנוגע לקטע שציטטת – קצת לא נעים לי, אבל כמו ששולמית אפפל כתבה, 'פחות מאמת אין טעם לכתוב' ואני מאמצת את זה כמוטו – הקטע שציטטת הוא דוגמה להומור המטופש שלי, צריך לקרוא אותו בצל הכותרת, 'את גם עושה חיקויים', זה קטע שעניינו חיקוי של כתיבה נשית במירעה. אני לא כותבת ככה, לא התכוונתי באמת, זו פארודיה. סליחה.

      אהבתי

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s