גם השנה יותר מדי אוקטובר בלוח

בינתיים, שניים מתוך שלושה – צלחתי כבר את יום השנה לפטירתו של אבי(7) ואת יום השנה לנישואיי(27). נשאר רק לעבור את יום ההולדת (47) שעוד אורב לי בסמוך לסוף החודש. אוקטוברפסט ואין פואנטה, זה רק התיעוב הרגיל שיש לי כלפי ימי לוח מודגשים. שיעבור כבר.

*

הסרט הדרום-קוריאני "לתפוש את אבא" מספר על שתי אחיות שנוסעות להיפרד מאביהן הגוסס מסרטן הריאות. למרות קונצנזוס הביקורות המהללות, לגמרי לא אהבתי. לתחושתי הסרט מתאמץ מדי לשאת חן ומכיל מערך צפוף מדי של שטיקים שייעודם העיקרי נשיאת חן. איך אפשר לאהוב את מה שמתאמץ כל כך לגרום לכך שיאהבו אותו?

*

אפרופו מוות, אפרופו פסטיבלים –  קראתי בהשתאות את הצעתה המשונה של הפסיכולוגית והסופרת עמיה ליבליך ולא הפסקתי לחשוב עליה כל היום. למי שמתעצל ללחוץ על הקישור, מוגש בזאת החלק העיקרי:

"לפני זמן קצר ראיתי בדף האחורי של עיתון "הארץ" ידיעה שכותרתה המזמינה הייתה "כבר לא כל כך עמוק באדמה". הידיעה תיארה התכנסויות של אנשים לשיחות על מות, או סוף החיים. וכך נאמר בה: "איך מתמודדים עם המוות? אנשים שמעוניינים לענות על השאלה ולשוחח על נושאים הנחשבים מורבידיים מדי, או מעוניינים לשתף אחרים בחששותיהם העמוקים ביותר, יכולים לחלוק את מחשבותיהם במפגשים בלתי מחייבים עם כוס קפה ועוגה המעוצבת בצורת מצבה". שם הפעילות הזו, שהחלה בצרפת, זוכה לשם הנחמד death cafe .
הרשימה נראתה לי כל כך נכונה ומתאימה לי כרגע, ומכאן ההזמנה: אני מזמינה נשים וגברים בכל הגילים שרוצים להתכנס בשעות הערב פעם בחודש בביתי ביפו – לשיחות על מותנו, שהרי יבוא במוקדם או במאוחר, ללא כל ספק."

עד כאן הציטוט של פרופ' ליבליך. אני לא יודעת אם אני בעד או נגד, בסך הכל כשחיים מוטב לחיות, לא? כל עוד נמשכת הגרירה, כמאמר המגיד. בכל זאת, מי שלא לחץ על הקישור הפסיד בדרך גם את השיר הנהדר של גל ברזילי, שפרופ' ליבליך ציטטה בהמשך:

"עשה בי קסם/ שאם אפול/ אפול כפרי בשל/ גם אם מוות יאספני במשעול/ מתוק יהיה הרגע/ כמו אספתני אם אל תוך/ רחמה מלא האור. "

לזה קל לי להסכים.

*

אפרופו מוות, אפרופו אור, בציור של ואן גוך שמתוארך לספטמבר 1888 (כמו כלום יכול היה להידרדר עד כדי אוקטובריות), "ליל כוכבים על נהר הרון", יש שני מופעים נפרדים של אור, אור עליון ואור תחתון.

במופע העליון אור כוכבים נקודתי מעטר את שמי הלילה. זהו אור גנדרני, מתנוצץ כאבני חן. המופע התחתון של האור שונה בסגנונו ובגווניו, מרוח על פני הנהר החרוש תלמי אור צהובים. הנוכחות הדומיננטית של הקווים האנכיים בציור מחלקת אותו לרצועות, ובאופן טבעי גם מוליכה את המבט לאורכן, כשהכיוון הוא מלמעלה למטה, במעבר מהריקנות היחסית של המחצית העליונה אל העומס היחסי של הפרטים במחצית התחתונה. המבט עובר דרך שורת הבתים המרוחקת, המצויה בעברו האחר של הנהר, ועוקב אחר פסי האור המתרחבים, שמקורם בתאורת פנסי רחוב או בתאורת הבתים הללו.  אבל המופע הוולגרי מעט של האור בציור הזה הוא לא יותר מאמצעי הטעייה; בתחתית הציור ישנו זוג שמטייל על הרציף. הזוג עטוף בבגדים חמים, סימן שצינת הסתיו כבר היכתה, ולאחר שמצאנו את הזוג המבט משנה כיוון ומתחיל להעפיל חזרה  – שם גיליתי ש"פרוסת" הנהר  שממוקמת 'מעל' לזוג משום מה מוחשכת במפגיע, באופן שמעורר חשד לכוונה תחילה, ורצועת השמיים בהמשך גם היא חשוכה במידה חריגה ביחס לפיזור האור בחלקי השמיים האחרים שסביבה. אם מביטים עוד ובתשומת לב, מגלים  ברצועה החשודה זוג כוכבים, קטנים ונטולי הילה, די מרוחקים  זה מזה (ביחס לפיזור של הכוכבים האחרים בציור). אם מביטים עוד, רואים שברצועת השמיים שמעל לבני הזוג ישנו עוד כתם, צללית שחורה, שקווי המתאר שלה דומים מאד לקונטור של בני הזוג מלמטה. האם השמיים 'מנבאים' התרחקות אפשרית של זוג האוהבים, מזהירים מפניה, או מהדהדים התרחקות שכבר קיימת בפועל?

*

"הלילה הוא לוע של אקדח

שאל תוכו אנו מביטים

בקהות ובטמטום

אחרי שנורינו."

(חזי לסקלי)

*

אבל יש עץ אחד בגנים הסמוכים לבית שלי, שפורח עכשיו בבקרים באינספור פרחים צהבהבים לבנבנים קטנטנים, והוא רחב-נוף מאד וגם גבוה, ועל העץ השתלט כנראה נחיל דבורים שפשוט התיישב בתוכו, ואינו חדל לזמזם מסוחרר ושיכור מהמתיקות המופרזת של הפריחה, וכשמתקרבים לעץ שומעים כבר מרחוק את הזמזום שרק מתגבר ומתגבר, לא להאמין עד כמה הזמזום שם קולני ונוכח, מסה צפופה של זימזום, ואי אפשר לעבור מתחת לעץ מבלי להתפתות לעמוד שם ללא תנועה למשך כמה דקות, לגמרי נתונים בתוך הזימזום הזה, שאינו חדל לרגע, ולעמוד שם בלי נוע כמו מתחת לחופה.

מודעות פרסומת

8 תגובות בנושא “גם השנה יותר מדי אוקטובר בלוח”

  1. כיף למצוא כאן פוסט חדש שלך בבוקרו של יום שישי. זה הולך מצויין אם הקפה הראשון של סוף השבוע.
    אני יודע שאת אוהבת להתעלם מהמובן מאליו, אבל, בנוסף לרמזים הדקים שרשמת, ראוי אולי גם להסב את המבטים גם אל מה שאפשר לפרש כגופותיהן הצפות במים של הזוג, משמאל.
    כך או אחרת, דומה כי הקפה על המוות ששתית עם עצמך הוציא ממך איזה איזון נעים ופיוטי, הפעם. עם תשאלי אותי, זוהי התוצאה היחידה האפשרית לשיחות כאלה. או חנוך לוין.

    אהבתי

    1. תודה שקראת. זה מעבר לאיזון, אני חושבת. יותר עמוק. לפני כמה ימים נשאלתי על ידי מישהי אם אני 'מטפלת'. לא הבנתי את השאלה, חשבתי שהיא מתכוונת לשאול אם אני מטפלת בתינוקות (…) אז היא הבהירה שהתכוונה לשאול אם אני עובדת בטיפול באנשים, כי לדבריה אני מקרינה המון שלווה ורוגע ונינוחות. לפיכך, אני חושבת שסוף-סוף פתרתי את הסוגייה הזו, של איך לחיות. אמנם הפתרון שלי רדיקלי קצת, ובטח לא מתאים לתשעים וחמישה אחוזים מהאוכלוסיה. אולי אפילו לתשעים ותשעה, אבל הוא מתאים לי ועובדה שאני נינוחה, שלווה ורגועה. בינתיים.

      אהבתי

  2. במילא כל החיים האלה סוג של פיקציה (אפילו אם מה שתיארת אמת דקומנטרית היא אחרי סובלימציה וסגנון
    ולשון וכל הקשור לטכסטולוגיה) אז אני קראתי את זה כפיקשיין דרמתי שכלל אקדח, מה אקדח, אולי אפילו חבית נפץ קטנטנה שתתפוצץ בסוף, נאמר עקרת הבית שנעה בין שמי האור הגנדרני לזמזום שאינו חדל לרגע ולבסוף איכשהו מתפרצת, נאמר מול איזה אל"מ מילואים סודי בשכונה סמוכה שכבר לא רוצה לראות אותה ( רק נאמר) או שהיא עצמה מחליטה על ניתוק (רק נאמר) והאקדח במערכה השלישית, או החבית במערכה השנייה, טוב נו, הדמיון שלי מתחיל לפעול כשמתחילים לזמזם לי טיטוסית בראש בלי הפסקה.

    זה אומר כנראה שזה כתוב טוב, נוגע, ומזיז לי דברים.

    פיס סיסטר, פיס.

    (-:

    אהבתי

    1. ככה זה כשקוראים יותר מדי רומנים רומנטיים, לא הגיע הזמן שתעבור לחומר קריאה קצת יותר רציני? (ממליצה (מאד!) על 'זה עתה נולדה', הלן סיקסו וקתרין קלמנט. רסלינג). האמת הרבה יותר בנאלית, ויש בה הרבה יותר קסם מאשר איזה בלוף משנה משומש במיל. מהשכונה הסמוכה שכבר לא רוצה לראות עקרת בית.

      אהבתי

  3. מירי, בתמונה של ון גוך, שטרחת על ניתוחה האנליטי, אני רואה בעיקר פנתאיזם של כחול-כהה/שחור, כל הפריטים על הקנבס הם אחד בשורשם, מלכות הכחול-הכהה, בני האדם, הסירות, הים, השמים, האורות, הבתים הרחוקים, כולם חלק מאותה אחדוּת-כחול כהה/שחור. ההבחנה היחידה היא בין מקורות האור ובין המציאות הארצית-החשוכה, המנוקדת במנורות רחוב.

    אהבתי

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s