נעמה, סיפור אורח מאת ז'אן קלוד

חבר פנה אליי ושאל איפה מפרסמים היום סיפורים קצרים באינטרנט. אמרתי לו שאם אורך הסיפור עד 4 שורות אפשר בפייסבוק, אבל אם הסיפור ארוך יותר אז יש בעיה. שמו ז'אן-קלוד. אני מכירה אותו המון שנים, ואם כתב סיפור – נו, בשביל מה אני מתחזקת בלוג רב-תכליתי, אם לא על מנת לארח מדי פעם סיפורים משובחים של חברים?

אשמח אם תקראו, ועוד יותר אם תגיבו. אני מתה על הכתיבה שלו. ז'אן-קלוד, אליך:

– – – – –

 

נ ע מ ה

 

יש אלוהים! אך הוא אנמי ומתגורר בדירת שני חדרים בגבול חולון בת ים. לטעמו יש הרבה מהומה בעיר  הזו, והמון אנשים המתרוצצים ללא תכלית, מטרידים, מפריעים, שלא לדבר על הרעש הנורא…

במיוחד אין הוא סובל את בית הכנסת הסמוך. מעשה שטן דומה ובית הכנסת שואב אליו את כל הצעקות, הדחק וההמולה, מעלה אותם באיזו חזקה הידועה רק לו, מכפיל את התוצאה, ומנחית אותה על דירת שני החדרים שלו, שאמנם אינה מסודרת, כי אין מי שיסדר אותה, אפס הוא יודע היכן כל דבר מונח, מה השאלה? במקומו הוא מונח. היכן יהא מונח?

אלא שבית הכנסת מבלגן את הלוקיישנים ואחרי התפילות הצרחניות, אין הוא זוכר היכן מונחים הדברים, אלא רק שהם מונחים במקום, ואת המקום אין הוא יודע. מי יודע המקום? המקום יודע את כולם ואין הם יודעים אותו. הוא תמה על המשפט החכם שיצא לו אך אינו מבין אותו, אל דאגה כעת יש שקט לחשוב, הם השבח לאל סיימו את התפילה. הוא מנסה להתמקד ולהבין את שאמר, אבל הראש מתחיל לכאוב לו, והוא מוותר. מחר ילך לקופת חולים לד"ר קפלן שירשום לו משהו.

קשה לו לישון, אין הוא זוכר היכן הניח את כרטיס קופת החולים, המזכירה כבר אמרה לו שאם ישכח אותו עוד פעם, היא לא תכניס אותו לרופא, והוא בכה, אבל כואב לי הראש ואני מתחיל לראות כל מיני כאלה ששכחתי אותם. זו בעיה שלך, היא אומרת לו, הבעיה שלי היא שיהיה לך כרטיס, לולא ריחם עליו הרופא, הוא היה רואה את כל האלה שאסור לראות. כי לא יראם האדם וחי.

היה בוקר, והיה טוב, אולי פעמיים כי טוב? יכול להיות, אך לו מספיקה אפילו פעם אחת, והוא בדרכו לקופה שהיום קוראים לה "שרותי בריאות" . לפני שיגיע אליה הוא צריך לעבור דרך בית קפה של עבריינים גדולים, על דעת המקום ועל דעת הקהל בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירין להתפלל את העבריינין. ובכל זאת הם גורמים לו להרגיש לא נוח, וכשהוא עובר לידם, האבא של המשפחה, תופש אותו ביד ומנשק לו אותה, וכל הבנים יוצאים ושואלים  מה הוא רוצה לשתות, ואולי לאכול משהו, לעשן משהו? לשאוף? מעט חשיש בתה, והוא נהיה מבסוט ורק מחייך עד שעובר הגבאי של בית הכנסת, ושואל בנימוס את האב של העבריינים, מה פתאום הוא עושה כבוד לזקן המסריח הזה שכל הזמן מפריע להם להתפלל. והאבא אומר, לא יודע, יש לי הרגשה כזו שהוא עובר. ואז הוא מנשק לו שוב את היד, ולמרבה הפלא לא משאיר רוק עליה.

ד"ר פרידמן חולה, הטוב שברופאים לגהינום. מחליפה אותו רופאה אחת, קול באשה ערווה, מאיין הוא מכיר את המשפטים הללו, אולי מהדיבורים החודרים אליו מבית הכנסת? ולמה הם צריכים כל הזמן לדבר על ערווה, זו מילה לא יפה. והרופאה מחייכת אליו ומוסרת כי יש משהו חדש שאולי יתאים לו, והוא רוצה לנשק לה את היד בתודה, אבל לא עושה זאת, רק מחייך חזרה, וחש שנעים לו, והלוואי בעזרת השם התרופה תעזור לו, ואולי יחרה עליו אף ה' והיא לא תעזור. לא חשוב, הנעימות הזו תישאר לו." ויקרא שם האשה היא  נעמה, באשר נעמה לו ביום ההוא וה' נתן שכרה הרבה מאוד" מהיכן לי כל השטויות, הוא צוחק באלם. כשהוא חוזר הביתה, הוא רואה מודעה גדולה על דלת בית הכנסת כי בעזרת השם יתברך, חילול השם הנורא שהיה חלף כלא היה, ויותר נסיעות בשישי לא יגלשו לתחום השבת, השבח לאל.

השבח לאל. לאיזה אל? והרי יש אל  אחד, והוא אנמי ,ומתגורר בבת ים בדירת שני חדרים, ורק מפעם לפעם נזכר שהוא אל, וכעת זו אחת הפעמים והוא האל, והוא רוצה לומר, תנו להם לנסוע לעניים המסכנים, שגם הם יוכלו ללכת לים, ונזכר שאף הוא צריך ללכת כי עוד מעט שבת, והוא לא סובל את השקט ברחובות בשבת, ובתל אביב הכל כרגיל, כולם נהנים וקוראים לשבת עונג, ובגלל זה הוא נמצא כל שבת בתל אביב, ודי נהנה. והוא מחליט לבטל את הגזירה, סך הכל הוא אלוהים, ובטח יש עדיין אנשים בעירייה ובממשלה שיקשיבו לו, והוא מבקש להתקשר אליהם, אך כאמור אנמי  האל ואינו מסוגל להרים טלפון ואף לא לסמס. הם עושים אותו אנמי, כל אלה המדברים בשמו עד שלא לא נותר לו דבר לעשותו אלא להיות אנמי ולסבול גם ממחסור חמור בוויטמין די.

ולפני שיסע לתל אביב הוא צריך לאכול משהו בבית התמחוי, והוא מגיע ומקבל מסשה חיבוק, ולמרות שאין הוא אוהב שנוגעים בו, אינו עושה עניין, הסליחה היא מידה אלוהית. עוד פעם מגישים  מרק כרוב. ידיו רוטטות גם כך, וכשהוא אוחז בכף ידו מרעידה עוד יותר, ובכל זאת אין הוא מפיל טיפה אחת מהמרק, מעשי ניסים, גדולים מעשי אלוהינו, חושב סשה, כיצד הזקן החביב והמרעיד הזה, אינו מפיל טיפה אחת?

הזקן מבקש עוד מרק. מגישים לו. עוד מרק, אין יותר, אומרת ז'וזט הטבחית. אך הזקן מתעקש שיש, ואכן יש. והזקן אומר משהו לסשה על ויטמין די,  ועל זה שאמנם יש לו אנמיה, אך למרק הוא עוד יכול לדאוג. וסשה אומר כי זה תפקיד הממשלה לדאוג. והזקן שותק וחושב איזה מין אלוהים הוא? והאם קיימים עוד כמוהו, הוא נזכר כי פעם שמע שיש עוד שלושה כמוהו ואפילו ארבעה. ואפילו בן יש לו. מי מהם הוא אני? הוא גם שמע כי אלוהים הוא שחור ואפילו אישה.   אלוהים מבין מהיכן זה בא, הייתה עוד אחת שהייתה אלוהות והם התחברו, ועבדו יחד. הייתה תקופה טובה, עד שהיא עזבה, ואז הוא נתקף באנמיה. אך יהיה טוב הרי ברצות אלוהים אפילו מטאטא יורה. באידיש זה נשמע יותר טוב, אלוהים חושב כי הוא אינו אשכנזי. הרי בכל הסרטים והמערכונים אלוקים מדבר בח' וע'. אך לך תדע.

בשולי הדברים, הצנזורה האלוהית מכחישה את כל הכתוב מעלה. אלוהים אינו מתגורר בבבת ים, אין לו אנמיה, אלא המוגלובין 15.7 והוא מאוד אוהב את בית הכנסת, שליד ביתו בבת ים. הצנזורה אף מבקשת להרגיע את הציבור הרחב ולומר כי אין בדעת אלוהים לכלות את העולם שהולך ומסתאב. הוא הרי הבטיח שלא יהיה מבול, ופרישת אלי ישי מש"ס ואפילו התפטרות דרעי, אינן מבשרות את בוא המבול.  וכל השמועות על כך שהוא מחפש דרכים אלטרנטיביות לכלות כל בשר מעל פני האדמה, מבלי להפר את הבטחתו, אינן נכונות.  ואף אם היו נכונות הרי שמבחינה חוקית הוא רשאי לעשות זאת, אך הדבר לא יהיה אתי. שלום ולהתראות, ואם אפשר אז לבחור במפלגה דתית, לא חשוב איזה, העיקר שלא תהא של מחלל השם הזה שהשמיץ את דרעי,  וגם לא של אשכנזים, ולא כזו המכניסה נשים לרשימתה לכנסת, ולמי שעדיין מתלבט אז כדאי לו להתייעץ עם רב בית כנסת קטן בבת ים שאומרים כי הוא גר ממש על יד השכינה. (תיקון- דרעי חזר בו התפטרותו- בטוח שלא יהיה מבול אחד גדול, מקסימום כמה קטנים).

הערה- אם לא ארצח או שיציתו אותי כתגובה לפוסט זה, הרי שאשמש דוגמא חייה לכך כי אנו מדינה מתוקנת. הפוסט פורסם כמחווה דלהמאוד לCharlie Hebdo , לשוטרים שנרצחו בשל היותם כאלה, וליהודים שכל חטאם היה שביקשו אוכל כשר.

 הפרופיל של ז'אן קלוד בפייסבוק: כאן

מודעות פרסומת

13 תגובות בנושא “נעמה, סיפור אורח מאת ז'אן קלוד”

  1. מבחינתי הסיפור הזה נענה לשתי קריאות שונות שמשלימות זו את זו:
    הראשונה – אלגורית. אם האדם נברא בצלם אלוהים זה עובד לשני הכיוונים, האדם אחוז באל והאל אחוז באדם, ולפיכך אם האדם חלש ומבולבל אז גם הייצוג האלוהי מולו יהיה מוחלש ומבולבל באותה מידה. עפ"י הסיפור אין טריטוריה אלוהית וטריטוריה אנושית, הכל מתערבב. המחשבה הזו לא חדשה, הרעיון שהאל נוהג לרדת מדי פעם אל בני האדם הוא רעיון ספרותי ותיק, במיתולוגיה היוונית זה היה הליך מקובל ואפילו בתנ"ך בסיפור מגדל בבל נכתב "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני אדם". הקריאה הזו מתבוננת על המצב האנושי מנק' מבט חיצונית-אלוהית שבסיסה אכזבה וכישלון. לאן הגענו. גם בתנ"ך המבט האלוהי הוא לרוב מבט נוזף ומוכיח, ההבדל הוא כמו שציינתי בהתחלה, בשינוי ביחסי הכוחות. האל המודרני, כנראה בדרך אל נטישתו, מאבד מכוחותיו מול האדם.
    הקריאה הזו, שמערבבת בין דברי אמונה לדברי כפירה, זרה לעולמי כי לאלוהים אין בכלל נוכחות בעולם שלי. אני לא מתווכחת איתו, לא מתריסה, ולפיכך גם אין לנו פיוסים מרהיבים. אני מניחה שקריאה כזו רלוונטית עבור מי שגדל תחת צל האל.
    הקריאה השניה מעניינת אותי יותר, כי במרכזה דמות של קשיש דמנטי ולטעמי הסיפור מצליח לאחות את התודעה הקרועה שלו ולהציג אותה במלוא שלמותה הפרועה. כל החומרים בהם הולעט אותו קשיש לאורך שנותיו, שברי פסוקים, מדרשים, תפילות – הכל מתערבב ונפלט החוצה בלי פילטרים. הקשיש הזה מתאחד עם האל (טוב, נדמה לי שגם זה רעיון דתי – האל אחד והאחד כולל הכל) במעין משחק של חילופי זהויות וכל אירוע או מפגש שהוא חווה זוכים לעיטור של פסוק מתאים. הדמנציה מאפשרת להיפטר מהעכבות ולהציג את בית הכנסת למשל כאתר רועש, כמטרד. אהבתי מאד את סגנון הכתיבה שלדעתי מצליח להעביר היטב תודעה שבורה ומבולבלת, אפילו בפרטים הכי קטנים – למשל, שמו של הרופא שפעם מכונה ד"ר קפלן ופעם מכונה ד"ר פרידמן.
    הסיפור הזה הזכיר לי סיפור קצר שאני מחפשת כבר המון זמן – של מאיר אגסי, סיפור שפורסם ב"מוניטין" ב1989 ונקרא "כנפיים בשלג", ויורם קניוק מתאר אותו בספרו "מלאכים" (ולמעשה הרבה קודם לכן, כשקטעים מתוך הספר התפרסמו שנים רבות קודם ליציאת הספר). גיבורת הסיפור היא ליאורה, שמזדיינת עם מלאכים, בעיקר עם המלאך אחמד מעזה. התודעה של אותה ליאורה פרועה גם היא, לא בשל דמנציה אלא בשל היותה חולה. מי שיודע איך אפשר להניח יד על הסיפור הזה שיגיד.

    אהבתי

    1. מעניינת תפישתך כי לאל אין נוכחות בעולמך. הבטוחה את בכך? ההייתה לו אי פעם נוכחות בעולמך, כילדה אולי? בכל מקרה, עולמנו אינו רק שלנו, ונוכחות האל אצל אחרים, גורמת שיהא נוכח אף אצלנו במידה כזו או אחרת. מה שכן, אני מבין כי הכעס כלפי האל יכול להיות רק אצל אלה המאמינים בו, אלה אשר אוכזבו על ידו. ומה על האל כמושג? לטעמי מושג האלוהות חזק מהאלוהות עצמה, יש והאלוהות כושלת, מתחמקת, אך הגדרתה אינה מושפעת מכך. ( יש לציין כי האידיאולוגיה הנוצרית/ קתולית מאמינה בעליונות האל הממשי, על זה המושגי).
      אהבתי את ההפרדה והאיחוד שעשית בין הזקן לאל, יש מצב כי הזקן הינו אחת מהתגלמויותיו של האל. בדת ההינדית למשל אל יכול לברוא (לעיתים קרובות מהלכלוך שעל גופו- פרדוקס מעניין) התגלמות שלו שתמלא משימה שהאל אינו שש או מסוגל למלא. התגלמות זו של האל אינה נעלמת עם סיום משימתה, וממשיכה להתקיים בנפרד וביחד עם האל, בבחינת פניו הרבות והשונות של האל.

      אהבתי

  2. נהדר. לא ידעתי אם זה מוסיף לי או גורע ממני כקוראת כשבאמצע הסיפור הוא הזדהה בפירוש כאלוהים וויתר על הבלבול וחוסר הוודאות. אבל זה רק מדרבן אותי לקריאה שנייה.

    אהבתי

  3. סיפור נוגע ללב. הזכיר לי את מחשבות הדימדומים האלצאיימרים של הגיבור בפתיחת "תיקונים" המופתי של ג'ונתן פרנזן שכידוע נולד ביפו ד' לפני שהיגר (סתם).

    אהבתי

    1. מאד מאתגר לכתוב אלצהיימר בצורה אמינה. הסיפור הכי טוב על אלצהיימר/דמנציה הוא של אליס מונרו, שכחתי את שם הסיפור, זה שעשו על פיו סרט בכיכובה של ג'ולי כריסטי

      אהבתי

  4. ואני רואה כאן שכבר בשתי המלים הראשונות הוא הזדהה… חטאיה של קוראת מרפרפת. אבל נהניתי עוד יותר כשעדיין לא ידעתי וחיפשתי מיהו (ומצאתי את האל באמצע הסיפור, בעירייה).

    אהבתי

    1. העונש על קריאה מרפרפת הוא הצורך שנוצר בקריאה שנייה, שגם היא מרפרפת, וככה נכנסים למעגל רקורסיבי שסופו מי ישורנו

      אהבתי

  5. עונג. במקרה נכנסתי ורצה המקרה והאל , אוי איך שכתבת איך שהצגת את העליבות ואת הצביעות והטוב ואת הרשע ואת השיכחון והכאב הגרים כולם בכפיפה אחת אהבתי מאוד. קריאה רקורסיבית מגיעה בסופה לתנאי עצירה אל אלוהי הכתיבה
    . תודה

    אהבתי

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s