נעמה, סיפור אורח מאת ז'אן קלוד

חבר פנה אליי ושאל איפה מפרסמים היום סיפורים קצרים באינטרנט. אמרתי לו שאם אורך הסיפור עד 4 שורות אפשר בפייסבוק, אבל אם הסיפור ארוך יותר אז יש בעיה. שמו ז'אן-קלוד. אני מכירה אותו המון שנים, ואם כתב סיפור – נו, בשביל מה אני מתחזקת בלוג רב-תכליתי, אם לא על מנת לארח מדי פעם סיפורים משובחים של חברים?

אשמח אם תקראו, ועוד יותר אם תגיבו. אני מתה על הכתיבה שלו. ז'אן-קלוד, אליך:

– – – – –

 

נ ע מ ה

 

יש אלוהים! אך הוא אנמי ומתגורר בדירת שני חדרים בגבול חולון בת ים. לטעמו יש הרבה מהומה בעיר  הזו, והמון אנשים המתרוצצים ללא תכלית, מטרידים, מפריעים, שלא לדבר על הרעש הנורא…

במיוחד אין הוא סובל את בית הכנסת הסמוך. מעשה שטן דומה ובית הכנסת שואב אליו את כל הצעקות, הדחק וההמולה, מעלה אותם באיזו חזקה הידועה רק לו, מכפיל את התוצאה, ומנחית אותה על דירת שני החדרים שלו, שאמנם אינה מסודרת, כי אין מי שיסדר אותה, אפס הוא יודע היכן כל דבר מונח, מה השאלה? במקומו הוא מונח. היכן יהא מונח?

אלא שבית הכנסת מבלגן את הלוקיישנים ואחרי התפילות הצרחניות, אין הוא זוכר היכן מונחים הדברים, אלא רק שהם מונחים במקום, ואת המקום אין הוא יודע. מי יודע המקום? המקום יודע את כולם ואין הם יודעים אותו. הוא תמה על המשפט החכם שיצא לו אך אינו מבין אותו, אל דאגה כעת יש שקט לחשוב, הם השבח לאל סיימו את התפילה. הוא מנסה להתמקד ולהבין את שאמר, אבל הראש מתחיל לכאוב לו, והוא מוותר. מחר ילך לקופת חולים לד"ר קפלן שירשום לו משהו.

קשה לו לישון, אין הוא זוכר היכן הניח את כרטיס קופת החולים, המזכירה כבר אמרה לו שאם ישכח אותו עוד פעם, היא לא תכניס אותו לרופא, והוא בכה, אבל כואב לי הראש ואני מתחיל לראות כל מיני כאלה ששכחתי אותם. זו בעיה שלך, היא אומרת לו, הבעיה שלי היא שיהיה לך כרטיס, לולא ריחם עליו הרופא, הוא היה רואה את כל האלה שאסור לראות. כי לא יראם האדם וחי.

היה בוקר, והיה טוב, אולי פעמיים כי טוב? יכול להיות, אך לו מספיקה אפילו פעם אחת, והוא בדרכו לקופה שהיום קוראים לה "שרותי בריאות" . לפני שיגיע אליה הוא צריך לעבור דרך בית קפה של עבריינים גדולים, על דעת המקום ועל דעת הקהל בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירין להתפלל את העבריינין. ובכל זאת הם גורמים לו להרגיש לא נוח, וכשהוא עובר לידם, האבא של המשפחה, תופש אותו ביד ומנשק לו אותה, וכל הבנים יוצאים ושואלים  מה הוא רוצה לשתות, ואולי לאכול משהו, לעשן משהו? לשאוף? מעט חשיש בתה, והוא נהיה מבסוט ורק מחייך עד שעובר הגבאי של בית הכנסת, ושואל בנימוס את האב של העבריינים, מה פתאום הוא עושה כבוד לזקן המסריח הזה שכל הזמן מפריע להם להתפלל. והאבא אומר, לא יודע, יש לי הרגשה כזו שהוא עובר. ואז הוא מנשק לו שוב את היד, ולמרבה הפלא לא משאיר רוק עליה.

ד"ר פרידמן חולה, הטוב שברופאים לגהינום. מחליפה אותו רופאה אחת, קול באשה ערווה, מאיין הוא מכיר את המשפטים הללו, אולי מהדיבורים החודרים אליו מבית הכנסת? ולמה הם צריכים כל הזמן לדבר על ערווה, זו מילה לא יפה. והרופאה מחייכת אליו ומוסרת כי יש משהו חדש שאולי יתאים לו, והוא רוצה לנשק לה את היד בתודה, אבל לא עושה זאת, רק מחייך חזרה, וחש שנעים לו, והלוואי בעזרת השם התרופה תעזור לו, ואולי יחרה עליו אף ה' והיא לא תעזור. לא חשוב, הנעימות הזו תישאר לו." ויקרא שם האשה היא  נעמה, באשר נעמה לו ביום ההוא וה' נתן שכרה הרבה מאוד" מהיכן לי כל השטויות, הוא צוחק באלם. כשהוא חוזר הביתה, הוא רואה מודעה גדולה על דלת בית הכנסת כי בעזרת השם יתברך, חילול השם הנורא שהיה חלף כלא היה, ויותר נסיעות בשישי לא יגלשו לתחום השבת, השבח לאל.

השבח לאל. לאיזה אל? והרי יש אל  אחד, והוא אנמי ,ומתגורר בבת ים בדירת שני חדרים, ורק מפעם לפעם נזכר שהוא אל, וכעת זו אחת הפעמים והוא האל, והוא רוצה לומר, תנו להם לנסוע לעניים המסכנים, שגם הם יוכלו ללכת לים, ונזכר שאף הוא צריך ללכת כי עוד מעט שבת, והוא לא סובל את השקט ברחובות בשבת, ובתל אביב הכל כרגיל, כולם נהנים וקוראים לשבת עונג, ובגלל זה הוא נמצא כל שבת בתל אביב, ודי נהנה. והוא מחליט לבטל את הגזירה, סך הכל הוא אלוהים, ובטח יש עדיין אנשים בעירייה ובממשלה שיקשיבו לו, והוא מבקש להתקשר אליהם, אך כאמור אנמי  האל ואינו מסוגל להרים טלפון ואף לא לסמס. הם עושים אותו אנמי, כל אלה המדברים בשמו עד שלא לא נותר לו דבר לעשותו אלא להיות אנמי ולסבול גם ממחסור חמור בוויטמין די.

ולפני שיסע לתל אביב הוא צריך לאכול משהו בבית התמחוי, והוא מגיע ומקבל מסשה חיבוק, ולמרות שאין הוא אוהב שנוגעים בו, אינו עושה עניין, הסליחה היא מידה אלוהית. עוד פעם מגישים  מרק כרוב. ידיו רוטטות גם כך, וכשהוא אוחז בכף ידו מרעידה עוד יותר, ובכל זאת אין הוא מפיל טיפה אחת מהמרק, מעשי ניסים, גדולים מעשי אלוהינו, חושב סשה, כיצד הזקן החביב והמרעיד הזה, אינו מפיל טיפה אחת?

הזקן מבקש עוד מרק. מגישים לו. עוד מרק, אין יותר, אומרת ז'וזט הטבחית. אך הזקן מתעקש שיש, ואכן יש. והזקן אומר משהו לסשה על ויטמין די,  ועל זה שאמנם יש לו אנמיה, אך למרק הוא עוד יכול לדאוג. וסשה אומר כי זה תפקיד הממשלה לדאוג. והזקן שותק וחושב איזה מין אלוהים הוא? והאם קיימים עוד כמוהו, הוא נזכר כי פעם שמע שיש עוד שלושה כמוהו ואפילו ארבעה. ואפילו בן יש לו. מי מהם הוא אני? הוא גם שמע כי אלוהים הוא שחור ואפילו אישה.   אלוהים מבין מהיכן זה בא, הייתה עוד אחת שהייתה אלוהות והם התחברו, ועבדו יחד. הייתה תקופה טובה, עד שהיא עזבה, ואז הוא נתקף באנמיה. אך יהיה טוב הרי ברצות אלוהים אפילו מטאטא יורה. באידיש זה נשמע יותר טוב, אלוהים חושב כי הוא אינו אשכנזי. הרי בכל הסרטים והמערכונים אלוקים מדבר בח' וע'. אך לך תדע.

בשולי הדברים, הצנזורה האלוהית מכחישה את כל הכתוב מעלה. אלוהים אינו מתגורר בבבת ים, אין לו אנמיה, אלא המוגלובין 15.7 והוא מאוד אוהב את בית הכנסת, שליד ביתו בבת ים. הצנזורה אף מבקשת להרגיע את הציבור הרחב ולומר כי אין בדעת אלוהים לכלות את העולם שהולך ומסתאב. הוא הרי הבטיח שלא יהיה מבול, ופרישת אלי ישי מש"ס ואפילו התפטרות דרעי, אינן מבשרות את בוא המבול.  וכל השמועות על כך שהוא מחפש דרכים אלטרנטיביות לכלות כל בשר מעל פני האדמה, מבלי להפר את הבטחתו, אינן נכונות.  ואף אם היו נכונות הרי שמבחינה חוקית הוא רשאי לעשות זאת, אך הדבר לא יהיה אתי. שלום ולהתראות, ואם אפשר אז לבחור במפלגה דתית, לא חשוב איזה, העיקר שלא תהא של מחלל השם הזה שהשמיץ את דרעי,  וגם לא של אשכנזים, ולא כזו המכניסה נשים לרשימתה לכנסת, ולמי שעדיין מתלבט אז כדאי לו להתייעץ עם רב בית כנסת קטן בבת ים שאומרים כי הוא גר ממש על יד השכינה. (תיקון- דרעי חזר בו התפטרותו- בטוח שלא יהיה מבול אחד גדול, מקסימום כמה קטנים).

הערה- אם לא ארצח או שיציתו אותי כתגובה לפוסט זה, הרי שאשמש דוגמא חייה לכך כי אנו מדינה מתוקנת. הפוסט פורסם כמחווה דלהמאוד לCharlie Hebdo , לשוטרים שנרצחו בשל היותם כאלה, וליהודים שכל חטאם היה שביקשו אוכל כשר.

 הפרופיל של ז'אן קלוד בפייסבוק: כאן