טובים שני הטרפזים מן האחד

בסיפור של קפקא על אמן הטרפז ("צער ראשון"), מתואר לוליין קרקסים שעושה כל שביכולתו על מנת לשהות על הטרפז יומם ולילה, מתוך הרגל שהופך להכרח. צרכיו של הלוליין גם כך מועטים, וכל מה שנדרש לו מועבר אליו מלמטה באמצעות חבלים. אמרגנו של האמן משתף פעולה עם ההרגל (הגחמה?) ודואג עד כמה שניתן, גם בשעה שהקרקס עובר מעיר לעיר, להשיב במהירות את הלוליין אל מצבו הראשוני, דהיינו מתנדנד על טרפז בסמוך לתקרת האוהל.

יום אחד, בשעת מעבר שכזה, בעוד האמן שוכב על רשת המטען הצמודה לתקרת קרון הרכבת, הוא פונה אל האמרגן ומבקש בקול חרישי שמעתה והלאה, בכל מקום בו יופיע, יותקנו בעבורו שני טרפזים "זה מול זה", במקום טרפז אחד כפי שהיה עד כה. האמרגן ממהר להסכים לתנאי החדש, אך האמן ממשיך וחוזר על דרישתו, כשהוא נרגש יותר, ובהמשך אף פורץ בבכי: "רק עם המוט האחד הזה בידי – איך אוכל לחיות!"

האמרגן שב ומנחם ומבטיח הבטחות, ועד מהרה האמן נרגע ואף נופלת עליו תרדמה. עתה עובר הפוקוס בסיפור מהאמן אל האמרגן –

"ואולם הוא עצמו לא נרגע כלל, ובלב מלא דאגה בחן בגנבה מעל לספרו את אמן הטרפז. מחשבות שכאלה, כיוון שהן מתחילות להציק לו לאמן, כלום אפשר שיחדלו כליל אי-פעם? ושמא ילכו ויתגברו דווקא? והאם אין הן משום סכנה קיומית? ואכן נדמָה לו לאמרגן שהוא רואה במצחו הילדותי החלק של אמן הטרפז, שלאחר בכיו ישן לו עתה כאילו בשלווה, מתחילים להסתמן הקמטים הראשונים." (תרגמה אילנה המרמן, מתוך הקובץ 'רופא כפרי', ספריה לעם).

וכך מסתיים לו הסיפור.

הופעת הקמטים הראשונים מסמנת את המעבר מילדות לבגרות. בעוד תקופת "הילדות" אצל האמן מאופיינת בשביעות רצון סטטית מתמשכת, גן-עדנית,  הרי שתקופת "הבגרות" מתחילה להצטייר כתקופה של אי-נחת, המלווה בהתפרצויות רגשיות לא מובנות (כמו בגיל ההתבגרות).  האמן מביע רצון קפריזי לשינוי, שנובע אולי מתנודותיה הלא צפויות מראש של נפש האמן הסוערת. קינאתי בו, באמן, שיש לו מין אמרגן שכזה שמחליק עבורו הדורים ומסדר סידורים ודואג למלא את כל משאלותיו. משא הדאגה, כך בפיסקה האחרונה בסיפור, עבר מהאמן אל האמרגן, וכך גם פענחתי לעצמי את הסיפור, כשאפשרתי למבט המעשי של האמרגן להוביל אותי; האמן הינו יצור חסר אונים שזקוק לארציותו המגוננת של האמרגן כדי ליצור ואפילו כדי לשרוד. אבל היום, פתאום קראתי את הסיפור אחרת. פתאום הזזתי את הקמטים החדשים ואת דאגתו של האמרגן הצידה, ונדרשתי רק לשאלת ההכפלה.

יושב לו הלוליין בסמוך לתקרת האוהל יומם ולילה בבדידות מזהרת. מבקרים כמעט ואין, הוא אינו זקוק לזולתו, שהרי פעילותו האמנותית ממלאת את כל הווייתו בשאיפתו לשלמות הביצוע. נקודת המשען היחידה של האמן היא הטרפז עצמו, בלי הטרפז חייו אינם חיים. ובכל זאת, האמן חש מצוקה, אותה אינו יודע לפרש. הפתרון שהוא מוצא, הכפלה, הוא פתרון נכון, אלא שהפרשנות שלו לתחושותיו לגמרי שגויה. היום פתאום הבנתי, שתחושת הבדידות שהכתה בו במרומים היא היא הגורם למצוקתו, תחושתו שהוא אחד ויחיד הובילה אותו באופן אינטואיטיבי אל בקשת ההכפלה. הפתרון הנכון הוא אכן הכפלה – לא טוב היות הלוליין לבדו, לא טוב בכלל, אבל הבחירה להכפיל דווקא את הטרפז היא בחירה אירונית (של המחבר המובלע), שגיאת מערכת, וכנראה ביטוי לחוש ההומור החולני של קפקא, בעיקר בכל מה שקשור למורא הזוגיות.

trap

מודעות פרסומת

11 תגובות בנושא “טובים שני הטרפזים מן האחד”

  1. הטרפז נראה לי סמל ליצירה האמנותית – גם משום שזו אמנותו של הלוליין, וגם משום המעוף והפעלולים שמאפשר הטרפז. ואכן אומרים שיצירה נעשית בבדידות, מאידך אולי אי אפשר לאדם שיהיה אך ורק אמן התלוי בין שמיים לארץ כל חייו.
    דרך נוספת לראות את השניים (האמן והאמרגן) כשני צדדים של אותו אדם – האמרגן נדרש לקשר עם הקרקע המציאותית, עם אנשים, עם פרנסה וכו'. האמן הוא הפן המעופף במרומים. אבל כנראה שגם זה לא מספיק, והצורך בהד/עד/בן זוג למשחק היצירתי הוא צורך אנושי בסיסי של האדם הבוגר.

    Liked by 1 person

  2. פרשנות יפה בעיני.
    לי הדברים מתחברים משום מה גם לOCD וזה למרות שאין דבר שאני שונא יותר מפרשנות פסיכולוגית אלא שדווקא משום כך גם מחוויתי כמי ש"לקה" בתופעה זאת והשתחרר ממנה נוגעת במידת מה בקטע של ההכפלה( אני הייתי נוהג לעשות כל דבר בדיוק 4 פעמים).
    כי הדברים מתרחשים, כמו שכתבת, במעבר בין הבטחון הילדותי ביחוד קיומו המזוהה עם היותו האחד שאין בלעדו ועם הולדת התשוקה מתחיל המסע הכל כך אינסופי לבטחון הנובע מקיומו ההדדי של האחר(ת), זה שבו קפקא התייסר במיוחד דרך מאבק בפרספקטיבה של הכניעה הבטוחה לסמכות, למבטו של אביו, השופט והחמור אמנם אבל גם המאשר שהוא ורק הוא האחד, לבין תשוקתו להגשמת אהבתו, כתשוקה למגע,להינגע.

    אמן הטרפז פוחד לגעת באדמה, כי מגעה הוא המוות, סוף החלום, כביכול.
    ההכפלה מנותקת מהקשרה (כמו בOCD) כי התשוקה כלואה בין 2 פרספקטיבות מנוגדות,
    מזאת ההיררכית, הסמכותית (כמו שקפקא היטיב להתייסר בטירה ובמשפט) אמן הטרפז עף, לפחות ואולי אך ורק יחסית לקהל,
    מזאת של האהבה, הלא מוגשמת של קפקא, אמן הטרפז נפל,שבוי במבט ההופכי לצרכיו.
    ההכפלה היא אינסופית כי במצב הביניים בין ילדות לבגרות,
    בין הפרספקטיבה של מבט האב לזאת הנובעת ממבטה של האהבה,
    התנועה קיימת אלא כהפשטה,
    מנותקת מהקשרה,
    ולכן אין לה סיום וגם לא התחלה,

    מהותה היא ההכפלה המנותקת מסיבתה ותוצאתה,
    זו המדרגה בין ילדות ובגרות שאף אחד מעולם לא צלח
    אלא אולי במובנים הנעלמים מעינינו
    הכלואות בין השערים

    Liked by 2 אנשים

  3. יפה כתבת, ועם ובצד זאת – בתור מי שהמולדת האלטרנטיבית שלה היא חפצים, אני חושבת שאת מזלזלת בחיים הסודיים של הטרפז. אני חושבת על אנשים כמו דניס סילק שכמו יצא מסיפור של קפקא, רק בלי האמרגן.
    https://maritbenisrael.wordpress.com/2013/09/20/dennis-silk-introduction/ ובמידה פחותה גם על סרגיי אוברזצוב, אמן הבובות הרוסי, שנלקח בילדותי לקונצרט ונדהם איך המקל הקטן הזה (של המנצח) משמיע קול אדיר כזה (של התזמורת) והתרגז על האומנת שלו שנסתה להעמיד דברים על דיוקם.

    אהבתי

    1. סיפורים נהדרים, ואת צודקת, כי יש משהו נורא מכאני, משהו מנגנוני, בדמויות שקפקא יוצר. אני בכלל לא מזלזלת בטרפז, חשבתי לפני יומיים שלושה אפילו לכתוב סיפור על ילד שמטפח חלום להיות אמן טרפז כבר מגיל חמש, אבל כשהוא גדל אמא שלו דואגת להזכיר לו שהוא סובל מפחד גבהים. הנער מנסה, אם כך, להבין מה עומד בשורש הלוליינות, מה הסטרוקטורה הבסיסית של הלוליין, ורק כשהוא נעשה גבר הוא מבין שזה עניין האחיזה וההשמטה. רק אז הוא מוצא אישה שיוכל לאחוז ולשמוט, מישהי שמנהלת מערכות יחסים משמעותיות עם חפצים דוממים ומבינה בדיוק את נשמת הטרפז.
      בסוף לא כתבתי, כי בכל זאת, קפקא וזה קצת חילול קודש.

      אהבתי

    1. יואו, זה קישור מרהיב ביותר! אתעמק בו בלילה, קצת לחוץ לי עכשיו. את צודקת, זה מסוג החומרים שגורם לאצבעות שלי לרצות לדגדג מקלדת. אדיר.

      אהבתי

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s