חיפה

מקום העבודה שלנו הוא בקומה השלישית של מבנה זכוכית שצופה על הים. השנים חלפו, צברנו וותק.  אהבנו את העבודה שלנו. בבוקר התייצבנו, תמיד בזמן, ארוזות בחליפות מחוייטות מבד נוקשה. עשינו כל מה שביקשו מאיתנו. וביקשו. היינו יעילות, זריזות מחשבה. הבוס שלנו נהג להכריז מדי פעם, בקול רועם שכולם ישמעו, שבלעדנו לא היה מוצא את ידיו ורגליו. הוא צדק.

שעת הפסקת הצהריים קרבה. מתח דק שבדק החל מרטט באוויר. מישהי הציעה בקול רפה שאולי נרד כולנו לחוף ונאכל שם את סלט הפסטה דל הקלוריות שהבאנו מהבית. העמדנו פנים שאנחנו מתלבטות, העמדנו פנים שאתמול זה היה אחרת. אחר-כך הסכמנו.

כשהשעון סימן אחת קמנו, כיסאותינו נפלו לאחור. קופסאות הסלט נותרו מיותמות במקרר, אפילו לא טרחנו לקחת אותן איתנו. הרי נזקקנו לכל-כך מעט על מנת להפוך לבנות-ים: טיפות אחדות של מים. רמזים של חול. ריח קלוש של מלח. רסיסי זיכרונות בני עשרים שנה.

אף פעם לא התדרדרנו לכלל פרישת זנבות ראוותנית על החוף. זה לא היה נחוץ. זנבות הם לא יותר ממחווה הוליבודית זולה, סנטימנטלית מדי עבורנו. פירוטכניקה של בשר. בחיינו החדשים איננו זקוקות להם יותר. אף לא פצחנו בשירה על קצה המזח, כל מי שחפץ בכך יטבע היום בכוחות עצמו. היינו בנות-ים והסתפקנו בכך.

תראו אותנו, יושבות על החוף בחברת זיכרונותינו. מצמידות קונכיות לאוזנינו כדי להיטיב לשמוע את הים. בדרך חזרה למשרד עדיין התאמצנו להיזכר בפעם הראשונה בה עלינו לחוף: הייתה סערה, איפה, הייתה ספינה, איזו, כפתורים מוזהבים נשרו ממעילו הרקום של אדם רם-מעלה, מי הוא.

שוב כשלנו. שוב התיישבנו בכיסאותינו המרופדים, הסטנו מצד לצד את הניירת על שולחננו. טלפונים צלצלו וצלצלו באין מענה. "קטנה", הוא כינה אותנו. מי הוא. שובל דק של חול-ים נמתח על השטיח.  מקיר לקיר. נלחמנו בדחף ללקק אותו. בערב, כשנשוב לבתינו העומדים במעלה ההר נשכח הכל.

מודעות פרסומת

10 תגובות בנושא “חיפה”

  1. זה מאוד יפה הסיפור הזה. בדיוק בימים האחרונים אני מבקרת את אבא שלי השוכב בבני ציון ושמתי לב לשילוב של יומיום ופיוט שיש בחיפה והנה הסיפור הזה מחדד.

    אהבתי

  2. יפה. כזה של דמעות. סיפור מתעתע.נזכרתי איך הסברת לי פעם על אופן הקריאה של סיפורים קצרים. לחשוב שזה שיר. לא לנסות להבין. רק להרגיש.
    זה היה בהקשר של סופרת מעולה מאוד.
    היום אני כבר צולחת סיפורים כאל בלי תסכול. מסיכת מנתחי שירה על פני והלב עירני בזמן שהמוח מפענח לו לשווא.
    הוא לא יכול אחרת.ֿ
    כשהוא מבין שאין פשר ופולט היי… מתרעם, אני והלב שלי כבר רחוק משם.
    המסכה זרוקה על הרצפה.

    אהבתי

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s