האישה שלמדה מברכט כיצד להתרחץ, לכבוד יום האישה הבינלאומי

(גרסה מוקדמת של הטקסט הזה עלתה בבלוג הקודם שלי ב2010. מעלה שוב את הפוסט לכבוד יום האישה)

את קרולה נֶהֶר, הרי לימדתי כל מיני דברים. היא למדה לא רק לשחק; היא למדה אצלי, למשל, איך להתרחץ. כי היא התרחצה כדי שלא להיות מלוכלכת. זה כלל לא בא בחשבון. לימדתי אותה איך רוחצים את הפנים. היא הגיעה בכך לשלמות כזאת, שרציתי לצלם אותה בשעת מעשה. אבל הדבר לא יצא לפועל כי לא רציתי אז לעשות סרטים, ולעיני מישהו אחר היא לא הייתה מוכנה לעשות זאת. (שיחות עם ברכט, וולטר בנימין. הקטע המצוטט הופיע ברשימות מסוונדבורג ומתוארך לקיץ 1934, בעת שבנימין התארח אצל ברכט)

קרולה נהר, שחקנית וזמרת, נולדה במינכן בשנת 1900. אביה היה מורה למוסיקה. כשמלאו לה 17 החלה לעבוד כפקידת בנק, אך היא לא האריכה ימים במשרה זו, שכן כבר ב1920 נערכה הופעת הבכורה שלה כשחקנית תיאטרון, מבלי שעברה כל הכשרה מוקדמת.

ב1926, בהיותה נשואה למשורר ידוע למדי ששמו קלאבונד, הגיעה לברלין על מנת לעבוד עם ברכט, שערך מסע דומה ממינכן לברלין רק שנתיים לפניה. ב1928 קרולה גילמה את פולי פיצ'ם כש'אופרה בגרוש' הוצג לראשונה על הבמה, אם כי נעדרה מהצגת הבכורה בשל מותו של בעלה. בשנים שלאחר מכן ברכט כתב עבורה תפקידים נוספים.

"את קרולה נהר, הרי לימדתי כל מיני דברים." ברכט הוא בן גילה, פחות או יותר, מבוגר ממנה רק בשנתיים. היא הגיעה לברלין ממינכן, עיר קרתנית שהיא שולית ומרכזית בעת ובעונה אחת (כמו חיפה, נניח). שולית מספיק כדי שקרולה תחוש חוסר ביטחון מסוים מול התחכום והתעוזה הברלינאים, אבל בכל זאת, אביה היה מורה לפסנתר, היא גדלה בבית תרבותי; אחת כמוה צריך ללמד איך להתרחץ?
"היא התרחצה כדי לא להיות מלוכלכת."
"לימדתי אותה כל מיני דברים."
האם קרץ? האם דחק מרפק לצלעותיו של בן שיחו? האם מבטו התערפל? אצלי היא למדה, הוא אומר, מורה לרחצה ולכל מיני דברים. הוא מתגאה בה. אצלי. ברכט וקרולה חולקים רגעים אינטימיים של רחצה, אבל רק היא זו שמתרחצת. זה כבר הפך לטקס. הוא שב ומבקש ממנה להתרחץ מולו, קולו מצטרד מעט. ברגע הראשון היא תמיד מסרבת, מצחקקת, ידה העטויה בכפפה מנופפת בביטול; ברטולט, מה אתך, תהיה רציני. הוא לא מוותר, יושב קפדן על הכורסא הכי טובה בחדר, אולי מעשן תוך כדי, מניח רגל על רגל, מיטיב את משקפיו, מביט בה בשתיקה בוחנת, אצבעותיו מלטפות את סנטרו, מסתירות את קו הלסת העגלגל שממנו כה סלד (היה מעדיף לסת משולשת, ביטוי פיזי לגבריות נחרצת יותר). מדי פעם בפעם פולט לעברה הוראה. היא מגחכת לעצמה בשקט, אך ממלאת את הוראותיו בפנים חתומות, משתפת פעולה עם אשליית הלימוד, "כל מיני דברים". אולי בכל זאת אקט של אהבה? ארוטיקה של ידיים חלקלקות, מים מבושמים וחדר אפלולי מואר קלושות… להבת נר נרעדת? צחקוק כבוש של אוהבים? והבחירה המוזרה של ברכט, להתנאות בפני וולטר בנימין דווקא בתנועת הרחצה. במאים נוטים לומר – אני בניתי אותה. ברכט אמר – לימדתי אותה אפילו להתרחץ.

קרולה נהר הייתה שחקנית, מה שמעלה את השאלה האם ברכט אכן לימד אותה להתרחץ, או רק ביים אותה מתרחצת? האם נהר אכן למדה אצלו להתרחץ, או רק גילמה מולו תפקיד של אישה שמאפשרת לגבר ללמד אותה להתרחץ? היא התאמנה זמן-מה "עד שהגיעה לשלמות." ומהי אותה שלמות? האם התרחצה לגמרי אחרת כשהייתה לבדה? האם שבה לאסכולת הרחצה הישנה, מבית אבא, ו"התרחצה כדי לא להיות מלוכלכת"?. ברכט מוסיף ומספר, "רציתי לצלם אותה בשעת מעשה", הוא מעוניין להנציח ואולי גם להפיץ ברבים את התמחותה המובהקת של קרולה נהר, מומחית לרחצת פנים (ואיזו אישה לא שואלת את עצמה ממש ברגע זה מהי התנועה בה היא מתמחה, תנועה אותה שכללה עד שלמות).
ברכט הפקיע מקרולה נהר את רגע הרחצה הפרטי והפך אותו למופע, תיאטרון גוף. אותו רגע הופקע מהמימד הפונקציונלי, זה של ניקיון הגוף, והתרחב לכדי עמדת במאי מול שחקנית, מדריך מול חניכה, כוראוגרף של רחצת פנים הנחוש להביא את התנועה לידי שלמות. ומה ערך יש לה, לשלמות הזאת לכשתושג? ואיך נראית רחצת פנים מושלמת, מול זו שאינה מושלמת?

ההפתעה מגיעה מצידה של קרולה. מסתבר שקרולה נהר שומרת לעצמה את התנועה, "לעיני מישהו אחר היא לא היתה מוכנה לעשות זאת". הכוח נותר בידיים שלה. איזו מין שחקנית היא, שמסרבת לפרהסיה? אולי בכל זאת רחצה לפניו כאישה, לא כשחקנית?

האם ניתן להפריד בין הקטגוריות? האם נהר יודעת לומר, לפחות לעצמה, עכשיו אני שחקנית / עכשיו אני אישה? אינני יודעת אם זה ניתן. סביר להניח שבמידה מסוימת המשחק, כטבע שני, משתלט לפעמים והופך לטבע ראשון, דמוי אינסטינקט. המעשה עצמו, פעולת הרחצה, בלתי ניתן לפירוק, רחצה היא רחצה, רק הפרשנות, שתמיד תינתן בדיעבד – כשחקנית, או כאישה? הסירוב שלה מורה על הכיוון. כזה הוא המרד הנשי משכבר הימים, עוד מימיה של המלכה ושתי, הפליאה שבמעשה החריג עד כדי הנצחתו בספר הספרים – הסירוב הנשי כאמצעי להעצמת הסובייקט: ושתי, כזכור, לא סירבה לבוא עירומה לפני אחשוורוש, היא רק סירבה לקהל. קרולה נהר מסרבת להצטלם כשהיא רוחצת. אולי מתוך צניעות חסודה, אם כי רפובליקת ווימאר לא הצטיינה בכל הקשור למוסרנות. "ולעיני מישהו אחר היא לא הייתה מוכנה לעשות זאת" – האם זו רק רברבנות גברית פשוטה מצד ברכט, מול בנימין המופנם, אותה אשלייה גברית עתיקה של חד-פעמיות? אין לדעת. ברכט תובע חזקה, בעלות, על הרחצה שלה.

כמו בכל קשר מתועד בין גבר לאישה, מעניין לבדוק מה נשאר ממנו ברבות הימים, מעבר לתיעוד האנקדוטה ברשימותיו של ולטר בנימין, העד המקרי, ושני שירים שברכט הקדיש לקרולה נהר (אחד מהם נקרא 'עצות לשחקנית ק.נ.' והאחר – 'הכביסה') תבנית נצחית, מורה ותלמידה, והארוטיקה של רחצה מול צופה; האמנם רק פנים?

11

מה נשאר? קרולה נהר נמלטה מהיטלר ב1934, נלכדה על ידי סטלין ב1936. בזמן הטיהורים הגדולים הואשמה בטרוצקיזם יחד עם בעלה השני, אנטול בקר. בקר הוצא להורג ב1937, נהר שנשלחה לגולאג החזיקה מעמד עד 1942, אז מתה מטיפוס.

בתחילת אוקטובר 1938 בכתב עת טרוצקיסטי שיצא לאור בפאריס, ברכט הואשם במפורש, בהפקרתה של קרולה נהר:

"אתה, אדון ברכט, הכרת את קרולה נהר," כתב הפליט הגרמני וולטר הלד. "ידוע לך שאינה טרוריסטית או מרגלת, אלא אדם אמיץ ושחקנית דגולה. מדוע הנך שותק? האם משום שסטאלין מממן את הוצאת כתביך לאור?" ברכט לא השיב להאשמות.
אותו ולטר הלד שילם על הערה זו בחייו, ובחיי אשתו וילדו – גם הם נתפסו על ידי סטלין בשעה שנמלטו מהנאצים – בזמן שחצו את ברית המועצות הורדו מהרכבת הטרנסיבירית ונרצחו. ברכט המורה, החונך, דמות האב – לא השכיל להושיע את תלמידתו. הוא נכנע בפני דמות אב דמונית, הרבה יותר עוצמתית משלו.

קרולה נהר, כפולי פיצ'ם, מבצעת את ג'ני של הפירטים –

מודעות פרסומת

5 תגובות בנושא “האישה שלמדה מברכט כיצד להתרחץ, לכבוד יום האישה הבינלאומי”

  1. זוכרת את הרשומה הזאת. ובכל זאת, מעבר לפטרונות המגוחכות ולשאלות התיאטרון את לא סקרנית לדעת מה היה שם, מה נשתנתה רחצה זאת מכל הרחצות? כי אני ממש ומאד.

    אהבתי

  2. לדעתי כלום, זו היהירות הפיגמליונית הרגילה. ברכט מסביר שזה הפער בין 'להתרחץ כדי לא להיות מלוכלכת' לבין 'להתרחץ על מנת להיות נקייה', אבל זה חירטוט. והיא שיתפה איתו פעולה, כפי שנשים צחקקניות משתפות פעולה עד היום, מסמנות בגוף את נחיתותן. רק פעמיים בחיי נתקלתי בגברים מצחקקים. זה לא היה מראה מלבב במיוחד.

    אהבתי

  3. את נותנת לטינה שלך להסתיר. ראשית בכל זאת מדובר באנשי תיאטרון שמיחסים חשיבות אינסופית ל"סבטקסט", כלומר לדקויות שמטעינות את המילים ואת הפעולות. ושנית, גם אם זאת זחיחות מטופשת ואשליה עצמית (משהו ממשפחת "בגדי המלך החדשים"), עדיין מסקרן אותי להיות שם, להעביר את המבט מזו לזה ובחזרה.

    Liked by 1 person

    1. (((: נכון
      כנראה שנעצת כאן הבדל מובהק בין שתינו, זו שנענית לתנועה ולמילים וזו שנענית רק למילים. ראיתי אותך לפני שבוע ברח' אחד העם, הלכת ברגל ואני חלפתי לידך במכונית, רציתי לפתוח חלון ולהגיד שלום, אבל לא יכולתי להפיק את הצליל הנדרש, התבלבלתי (:

      אהבתי

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s