חור

הייתי בת שלושים כשראיתי את החור באוזון בפעם הראשונה. החור היה די קטן ונראה כמו דפיקה שטחית בפח של מכונית. כעבור חמש שנים החור  גדל עד כדי כך שהיינו צריכים לנסוע אל מחוץ לעיר כדי להיזכר במראה המקורי של השמים. עוד שלוש שנים חלפו, וכבר טסנו כמעט עד קו המשווה כדי לצפות ברצועה שלמה וחלקה של שמי תכלת מופזים. עיירות רפאים זנוחות הפכו כמעט בן-לילה לאטרקציה תיירותית בינלאומית. הממשלות שלנו הרגיעו שמיטב המוחות עובדים ברגעים אלו ממש על פתרונות בני קיימא. הם חזרו וביקשו מאיתנו שנתאזר בסבלנות. הבקשה נראתה לנו הגיונית, בהתחשב בכך שאנשים סביבנו נטו למות באותו קצב כמו קודם.

לא אנחנו, ברור שלא אנחנו.

אבל אז דברים החלו ליפול פנימה. בהתחלה היו אלה רק סלעים בגדלים שונים. אבני חול. על חלקם נתגלו עורקים של מתכות לא-מוכרות, שהבטיחו קריירה עתידית מזהירה למאות דוקטורנטים צעירים לגיאולוגיה. הסלעים נפלו בדרך כלל בשעות הלילה המאוחרות מאד, ולמרבה המזל לא גרמו לנפגעים בנפש. מדענים הסבירו שזה קשור לשינויים בשדה המגנטי של כדור הארץ. שמחנו שאין נפגעים בנפש. אחר כך התחילו ליפול פנימה חפצים. החפצים היו משומשים, ונראו לכולנו מוכרים מאד. עד כדי כך, שהיינו משוכנעים שהשתמשנו בהם פעם. הזמן שחלף שיווה להם זוהר מטושטש, וביתר שאת בשובם אלינו, כשהתכסו בשכבה דקיקה ונוצצת של אבקת מטאורים. ויכוח נוקב שלא הוכרע התגלע בין אלו שאספו את החפצים הללו לתוך בתיהם, לבין אלו שהזהירו מפני קרינה קוסמית מזיקה. האחרונים היו אותם אנשים שסירבו להשתמש במוצרי מזון שעברו הינדוס גנטי. מובן שלא הקשבנו להם. אינני זוכרת היכן נשמעה לראשונה ההשערה שהקרעים בשמיים הם שער אל עולם המתים. אולי, כמו שהראתה כבר ההיסטוריה, הקולות החלו להישמע בו-זמנית מיותר ממוקד אחד. אמרו שהם רוצים לחזור אלינו. שהמתים יחזרו. בהתחלה הממשלות נהגו לכלוא את מי שהתבטא בגלוי באופן הזה, אחר-כך הם העדיפו לעסוק בדברים אחרים. בקבוצות דיון ברשת התפתחו דיונים סוערים, בשאלה מי זכאי לחזור. האם יוצבו קריטריונים. הויכוחים נחתמו תמיד כשמישהו כתב, "והיטלר?"

כולם היו נרגשים מאד. אני סתמתי את הפה, כדי שלא אאלץ לומר במפורש שאני לא משתוקקת שהמתים שלי יחזרו. שיישארו. ואולי סתמתי את הפה כי בעצם רציתי מאד. כך או כך, הימים עוברים עלינו בהמתנה. מאד מונוטונית, ההמתנה. שמעתי שבסקנדינביה (נקודות תכלת זעירות בתוך מרחב של כלום בגוון מט) קבלנים ממולחים החלו לבנות לתוך הקרקע, לעומק. נבנים שם בתים נטולי חלונות, שמתחברים לבתים אחרים נטולי חלונות, לשכונות, למרכזי קניות, לבתי ספר – כולם נטולי חלונות. במודעות ענק שמתפרסמות בעיתונות מוצגת משפחה סקנדינבית מאושרת תחת הכותרת "אין סיבה לצאת". אני תוהה מדוע במודעות האלה רואים תמיד כלב שמשחק עם שני הילדים, ולמה לא חתול. אתמול בפתח תקווה, כך שמעתי, נפלה מטריה שחורה. המטריה, כך דיווחו אחר כך, הייתה שבורה עוד לפני שפגעה בקרקע.

מודעות פרסומת

4 תגובות בנושא “חור”

  1. מטריד. מסתובב לאחור, צומח למטה, השחור זה הצהוב של איקאה החדש. והמטריה שנופלת כמו גשם בסוף.
    מזכיר לי את הדיבור האקולוגי הזה:
    Only after the last tree has been cut down.
    Only after the last river has been poisoned.
    Only after the last fish has been caught.
    Only then will you find that money cannot be eaten

    Liked by 1 person

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s