רחם

לפעמים זה תופס אותך בקניון, למשל מול חלון ראווה גדוש בתחרה צרפתית יפהפיה, ואת קופאת לרגע, חסרת אונים מול כל הפינג-פינג-פינג שמתחולל עכשיו בתוכך, מהיר, חזק והרסני. שיירים של כבוד עצמי מורים לך לרכון ארצה ולקשור היטב את השרוכים, למרות שאין לך שרוכים; כשכל הזרקורים הפנימיים נדלקים בעוצמה ומשוטטים הלוך ושוב בחיפוש אחר קרבן אדם; את יודעת שכל מה שאת באמת זקוקה לו כעת זו רחם ענקית להיספג בתוכה, פשוט רחם, אבל לכי תמצאי אחת כזו זמינה בקניון, ועוד אקסטרה אקסטרה אקסטרה לארג'. חדרי השירותים הם לא אופציה עבורך, חסר שם אוויר, והמתיקות המעופשת שרובצת על התאים הזעירים רק תחמיר את המצב. החניון הצמוד גדול מדי, תמנוני מדי, ולמכונית שלך יש יותר מדי חלונות. לא.

את מחפשת תא-הלבשה פנוי באחת מחנויות הרשת הגדולות, זו ההצדקה הסמויה לקיומן של החנויות האלה אבל אף אחת לא מדברת אתך על זה אף-פעם. בדרך אל התא את גורפת באקראי שמלת קוקטייל שחורה, חצאית בטיק פסיכדלית וחליפה מחוייטת בצבע בז'. שיהיה. ערמת הבדים שבידך היא כרטיס הכניסה שלך לתא. את נכנסת, נועלת את הדלת מבפנים ומתיישבת על הריצפה מאד לא בנימוס. עכשיו מחכים שתימס סוכריית הזכוכית הענקית שתקועה לך בגרון ותוכלי להגיח שוב החוצה. בינתיים, כדי להעביר את הזמן, את יכולה לבכות: נסי להתייפח במתינות ככל האפשר, וכשתתעייפי עברי לייבב באלם-קול. אינך רשאית לגעות בבכי, אבל אם את מוכרחה נסי למרר, רק בשקט. חסר לך לעורר עכשיו יותר מדי תשומת לב. אין לך כוח לכוונות טובות.

במוקדם או במאוחר תגיע אחת המוכרות ותשאל מבעד לדלת, "איך החצאית?" או "להביא לך מידות? יש לנו את החליפה גם בגוון שמנת." את מהמהמת או נובחת משהו בקול החיה שלך, והיא מסתלקת משם. משכורת המינימום שהיא מרוויחה לימדה אותה לא לתחוב את האף לאן שלא צריך. מה גם שהיא מספיק מנוסה כדי לדעת שבסוף כולכן יוצאות, גם אם זה יקח זמן.

מיזוג האוויר במקומות האלו משום מה תמיד תוקפני מדי, אבל זה בסדר כי תמיד העדפת קור על פני חום (תמיד?) חצאית הבטיק נכרכת על צווארך כמו שכמיית מגן. תג המחיר תקוע לך מול העיניים, 395 ₪ לפני הנחה, לצד הכיתוב "נצבע בעבודת יד". לחצאית יש ריח של בגד חדש, את מזהה גם כוויה של מגהץ וקצת אבק שהצטבר בדרך. את נזכרת בימים בהם המוכרות נהגו לעשן בתוך החנות, ובכל בגד חדש דבק גם קמצוץ הכרחי של עשן סיגריות. לעזאזל, את שוב בוכה.

רחשים, ודלת תא ההלבשה הסמוך לתא שלך נסגרת. עוד בדים חדשים משתלשלים במרווח שבין דופן התא לרצפה. את מבחינה בזוג נעליים שטוחות פונקציונליות, סתמיות להחריד, ובתוכן קרסוליים לא דקים. את כולאת את נשימתך וזוחלת, בזהירות, אל עבר הפינה הרחוקה של התא. ניסיון ההיעלמות כשל כי היא כבר קלטה אותך. עובר רגע מתוח בו שתיכן מאזינות זו לזו, ואת מבינה שנתפסת על-חם כשהיא טופחת בעידוד על דופן התא, טפיחה קצובה שפירושה, "אני יודעת שאת שם."

צפית במספיק סרטים בהם הגיבור הושלך לתוך צינוק כדי להבין שמישהי מהעבר השני מנסה ליצור עמך קשר. עכשיו תורך. את נוקשת בזהירות על הדופן, הנקישה שלך רפה, נקישת "זה כל כך כואב. האם תוכלי לעזור לי?" היא טופחת שוב, טפיחתה יציבה ובוטחת ואת יודעת שתשובתה הייתה, "כן, אני יודעת שכואב, וכן, אני אעזור לך."

היא לוחשת את שמה, ואת לוחשת את שמך בחזרה. אתן ממשיכות להתלחש, לא התלחשת ככה מאז הטירונות אחרי כיבוי אורות. היא מספרת לך דברים, וגם את מספרת לה דברים, סודות שלא סיפרת לאיש או לאישה. הקולות שלכן חלשים וגם ככה השמיעה שלך לא מי יודע מה, כך שאינך מצליחה להבין אף מילה ממה שהיא אומרת לך, אבל זה באמת לא משנה, כי הזכוכית בגרון נמסה כמעט לגמרי. כשהיא יוצאת מהתא שלה גם את מזדקפת, אוספת את הבגדים ותולה אותם יפה על שלושת ווי הנחושת. את פותחת את דלת התא בידיעה שהיא מעסיקה את המוכרת, ויוצאת מהחנות בדרך הקצרה ביותר. אינך מביטה בה. אם תיתקלי בה אחר-כך ליד דוכן המיצים אפילו לא תדעי שהיא היא. זה בכלל לא משנה. בעודך גומעת תפוגזר את יודעת שבמוקדם או במאוחר עוד תחזרי לשם, לפעמים תסתגרי בתא הנעול, מקופלת באחת הפינות, לפעמים תיכנסי בצעד קל אל התא הסמוך, בידיעה שהיום תורך לטפוח על הדופן. חודש לאחר מכן מחיר החצאית יירד בחמישים אחוז, ותמדדי אותה רק על מנת לאשר את מה שכבר ידעת מראש – היא הולמת אותך להפליא.

מודעות פרסומת

7 תגובות בנושא “רחם”

  1. יפה.
    ידעתי שזה שם, אבל איך זה באמת בפנים – לנו (עברנו לגוף "מדברים" ולא במקרה) אין מושג.
    נדמה לנו שהוא נועד באמת למדידה, ותמיד ביחד עם מישהי, כך שעל דמעות, אין מה לדבר.
    כמו כן, נדמה לנו (בבונים שכמונו) ש"רחם" הוא שם עצם ממין זכר, כמו "שד". שי"ן קמוצה, ובעצם גם שי"ן צרוייה.

    Liked by 1 person

  2. גרם לי לבכות קצת הסיפור שלך…תאי ווידוי הדדיים, דו כיווניים. מאוד דתי מינוס הציפיות. ללא ציפיות. אז מאוד נשי. מעניין שההכלה של התא לא מספיקה ונדרשת גם הכלה אנושית, אפילו אנונימית, זה לא משנה מי זו כי זו תהיה את בפעם הבאה. ושוב אני חוזרת לחשוב על הנצרות…להושיט את האוזן השני
    יה
    נורא יפה. והכי אהבתי שהשמלה נראית עליה מעולה

    Liked by 1 person

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s