על ספרים והריונות

מחשבות על הריונות ספרותיים, בהמשך למאגר היצירה הנשית בנושא הריון ולידה שבניתי השבוע.

זה לא סוד שסופרים וסופרות מחבבים רגעי שיא דרמטיים; על רקע זה מפתיע שבעתיים ההיצע הדל של יצירות מקור העוסקות בהריון ובלידה, שתי התרחשויות בעלות פוטנציאל דרמטי כביר. הדרמה של ההריון היא הדרמה של מה שנסתר מעין, והנסתר מעין הוא תמיד מטריד. אני חושבת בהקשר הזה על סרטים כמו "הנוסע השמיני" ו-"תינוקה של רוזמרי" (במקור ספר של איירה לוין)  בהם האינסטינקט האימהי מוצג כאחד הכוחות החזקים בטבע, עד כדי כך חזק וקיצוני ומאיים, שהטבעי מוצג כעל-טבעי. אבל היכן מסתתרת התשובה הנשית לפסטיבל האם המזינה המפלצתית? 

הארכיטיפ המפלצתי, כמו המפלצות עצמן, נוטה לשכפל את עצמו. מעבר לבעתה, מפלצות יכולות גם להצחיק, מסתבר. כולנו מכירים את דמות האם היהודייה הדורסנית והמוקצנת, החונקת את צאצאיה מרוב אהבה ודאגה. והנה לנו מפלצת טורפנית מסוג שני.

מתבקש שהיצירה הנשית תתמודד עם הארכיטיפים הללו, תפרק אותם ותציג מענה מורכב מול הייצוגים הפשטניים-משהו של הריון ואימהות. ומהו המועד הנכון לבחון שאלות מעין אלה, אם לא בעמידה על סף האימהות, במהלך תשעת חודשי  ההריון הראשון, שהוא לרוב גם המלחיץ, המתמשך והמתיש מכולם? למה אנחנו לא שומעים מספיק על הדרמה של האישה הצעירה, שמתמודדת  עם ייצוגים אימהיים מבלבלים והר של ציפיות, שמורעפים עליה מכל עבר בצונאמי של כוונות טובות?

רובנו לא מסתפקות רק בהריון אחד. ההריונות הבאים הם כבר יותר טריוויאליים (ועדיין לא לגמרי. אין דבר כזה הריון טריוויאלי) – ההבדל העיקרי הוא שבהריון הראשון האישה עסוקה בעיקר בעצמה. בהריון השני כבר יש ילד בבית, בדרך כלל ילד די קטן, והדרמה שלו, המעבר מילד יחיד לילד בכור, הופכת לדרמה הדומיננטית שמעסיקה את בני הבית. לצידה, הדרמה של המעבר מאימהות לילד אחד אל אימהות לשניים ויותר – נדחקת הצידה. וגם זו דרמה בפני עצמה. למשל, השאלה שרובנו מעדיפות לטאטא מתחת לשטיח: האם אנחנו אוהבות את כל ילדינו בדיוק באותה מידה?

ביצירות פרוזה נדיר למצוא גיבורה ספרותית הרה שאינה נערה אומללה אשר חייה נהרסו כתוצאה מהריון לא רצוי, נדיר יותר לגלות הריון כמאפיין מתמשך של דמות נשית מובילה בסיפור. לא נותר לנו אלא להכיר בכך שההריונות איכשהו הועלמו מהזירה הספרותית שלנו. האם הדימוי האימהי נותר עדיין צח ללא רבב, לכל הפחות במהלך תקופת ההריון, ולכן חוששים כל כך לגעת בו? האם עדיין קיים חשש מפני פגיעה בהילת הקדושה האימהית, למשל באמצעות סצנה מינית עסיסית בהשתתפותה של גיבורה שכרסה בין שיניה? האם סצנה כזו עדיין נחשבת כוולגרית, משל אנו עדיין מהדסות בזרתות זקורות ובתחתיות מעומלנות בחצרה של המלכה ויקטוריה? 

הציווי הפמיניסטי המהותי ביותר בעיניי הוא להיענות למורכבות שהנשיות מאפשרת, אולי אפילו תובעת מאתנו. הלן סיקסו כתבה על זה יפה מאד ב"צחוקה של המדוזה". אם התרבות התרגלה עד כה לקטלג את הנשים לתוך מגירות עם מדבקות עליהן כתוב – "האם הקדושה המקריבה עצמה 24/7" מול "הזונה הפתיינית והטמאה תמותי כלבה", הרי שהמחשבה הפמיניסטית מאפשרת לנו להביט בעצמנו כמכלול מורכב ולעתים סותר של דחפים, רצונות ותחושות. כדאי לשים לב ששני הארכיטיפים הללו, קדושה -קדשה, אינם עומדים בפני עצמם. הארכיטיפ 'אם' מתקיים רק בזיקה לצאצא, זו לא נשיות שעומדת בפני עצמה. כנ"ל הארכיטיפ הפתייני, שכל תכליתו היא לענג את הגבר. אבל מה קורה אם מערבבים את כל הארכיטיפים יחד, שוברים הכל ומדביקים מחדש? אז זהו, מבינים שחוזה הטאלנט הארכיטיפי שחתמנו עליו אי-אז כשהיינו עולליות הוא פיקציה, ושמותר וצריך לערבב.  מבינים שהדימוי הצחור מצחור של אימהות הוא בולשיט (אפרופו הטור המטופש של מאור זגורי בעניין אמו) במציאות מורכבת אישה תתענג על גופה התופח ומתעגל במהלך חודשי ההריון, ולא תיכנס לחרדות מיותרות לגמרי על השחתה אפשרית של הגוף. היא תהיה מינית ותישאר כזו, ולא תמחק את עצמה לנוכח הצרכים של הצאצאים שלה. כמעט בכל רגע היא תשתדל לזכור שהיא לא רק אמא, שיש לה שכבות קיום נוספות שמחובתה לתחזק ולטפח, גם אם כל מי שנמצא בסביבתה המיידית יצקצק. תמיד יימצא מי שיצקצק.

תיאורים ספרותיים המתבוננים על רגע הלידה מנקודת מבטה של היולדת נדירים אף הם. מה אנחנו יודעים על הפן המילולי של הלידה שלנו ושל אחרות, מלבד שורת הנחיות – תנשמי – תלחצי – משה מה עשית לי – מזל טוב! אם לא כותבים, גם לא מתעכבים על האתגר הלשוני שהלידה מציבה בפנינו, גם ההריון – לתיאור שניים שהם לא בדיוק אחד, כלומר אחד מבחוץ אבל שניים מבפנים. איך מתארים את שותפות האינטרסים ולצדה גם את ניגוד האינטרסים? ההתעלמות הספרותית מהמצב ההריוני מוזרה, בהתחשב בכך שאישה ישראלית ממוצעת חווה במהלך חייה שלושה הריונות ושלוש לידות. איפה כל הלידות וההריונות האלה מתחבאים? האם רגעים משמעותיים כל כך בחיינו אינם מספיק משמעותיים על מנת לעורר בנו השראה לכתיבה?

המצב בתחום השירה אינו טוב יותר. משוררות דומיננטיות כמו לאה גולדברג, רחל המשוררת ויונה וולך לא חוו אימהות בעצמן, ואולי זו הסיבה לכך שלא התבססה כאן מסורת כתיבה שתטפל בנושאים הללו, והם ממשיכים להיעדר ממדף הספרים, בניגוד מוחלט למתרחש בחיים עצמם. אנחנו יודעות היטב איך לתאר במילים אהבה נכזבת, היו לנו אינספור דוגמאות. אבל לידה? שלא לדבר על גידול תינוק רך בימים על כל הסופה הרגשית המתלווה? על זה לא כותבים. המלים נשארות מחוץ לתחום. חבל, כי למילים יש כוח.

אצלנו בישראל ההריונות והלידות נצבעים לא אחת גם בגוונים פוליטיים – אם זה סמוטריץ', חובב טוהר הגזע שמבקש ליישם הפרדה גזעית בבתי יולדות, או  טיפולי פריון מופרזים שהמדינה מממנת, גם תוך סיכון בריאותן של הנשים, מתוך הלחץ החברתי להרות.

ולכן,

כשחשבתי על ליקוט יצירות שכתבו נשים בנושא הריון ולידה,  חשבתי על הקמת מאגר פתוח לכל, מגוון וגדול ככל האפשר, מתעדכן וזמין לקריאה בכל עת. שאפתי לבנות מאגר המציג ריבוי קולות, כדי שכל קוראת מזדמנת תמצא חומרים בהתאם להרגלי הקריאה שלה ולנטיות ליבה. לכאורה, מהלך כזה מנוגד לכל הגיון עריכתי/ספרותי בסיסי – זה נכון, אבל לטעמי מרוויחים תחושה עמוקה ובאמת נהדרת של סולידריות נשית. זו הסיבה שניתן למצוא במאגר יצירות מלוטשות לעילא של כותבות מנוסות ומקצועיות, לצד קולות מגובשים פחות, אבל אותנטיים ויוצאים מהלב. אני מקווה שהמאגר יביא תועלת.

 

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “על ספרים והריונות”

  1. הפוסט מעניין ומאתגר. כרגע אין לי דוגמאות, אבל מזכרוני-קיימים תיאורים של הריונות, לידות והתמודדויות הקרובים למדי למציאות, שאינם מעוגנים בקצוות. ועוד נקודה למחשבה: כתבת "'אם' מתקיים רק בזיקה לצאצא, זו לא נשיות שעומדת בפני עצמה". לפי ביאליק "והיי לי אם ואחות"… רעיון המאגר בהקשר זה חדשני ומרתק, ואני מניחה שגם הוא יביא להרהורים בנושא.

    אהבתי

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s