מחשבות על קריאה, בעקבות "מר עכבר"

מהי קריאה?

פעם קריאה הייתה עבורי הדהוד. עמדתי סטאטית בתוך טקסטים כמו פעמוני רוח והמתנתי שהטקסט ינשב דרכי. אלה היו שנים ארוכות בהן חיפשתי את עצמי דרך טקסטים של אחרים, ובכל פעם שמצאתי השתקפות שכזאת רציתי להתחתן עם הסופר או לאמץ את הסופרת על המקום כאם ואחות. חדוות האאוריקה גם גררה גיוס מיידי למיסיון: בוא'נה, את/ה חייב/ת לקרוא את X, סימן קריאה. אפילו היו לנו מסדרים סודיים, כשלחשנו, "יואל הופמן" או "קלריס ליספקטור" והסמקנו קצת, כאילו נתפשנו בקלקלתנו.

הספרייה שתפחה ותפחה ייצגה את המשפחה המורחבת האמיתית שלי.

אחר כך גדלתי קצת וכבר ידעתי מי אני, והקריאה נהייתה שיחה ביני לבין עצמי. לפעמים זה היה מדבק, מקטעי דנ"א שלמים נדדו לתוכי כמו פלסמידים, נושאים מטען יקר. הקשבתי לכותבים, אבל כבר יכולתי להביא איתי לדו-שיח משהו שהיה לחלוטין שלי. בימים ההם הקריאה נהייתה עבודה, והספרייה – ארגז כלים. באותם ימים הספקתי לשכוח איך לוקחים ספר ליד מבלי לפשפש בחדר המכונות שלו תוך כדי קריאה, מבלי לפרק ולבדוק ממה לעזאזל זה עשוי.

בשנה האחרונה הקריאה השתנתה שוב. היום קריאה עבורי היא תמונות בתערוכה, שער פתוח ו-"בואי!" מתנגן. חלף עבר לו הצורך הנרקיסיסטי להציב את עצמי בלב העלילה, ואני כבר לא נכנסת לספר עם מראה מגדילה או עם פינצטה בשלוף. היום אני אשכרה נהנית מהנוף.

ואז נופל לי לידיים ספר כמו "מר עכבר", ואני נתקלת בו לגמרי בטעות, כלומר מתוך צירוף מקרים משונה, כי הפייה הטובה שהעניקה לי אותו אפילו לא ידעה באותו רגע מה היא מעניקה לי.

והרגע הזה של הגילוי: משהו קופץ, קפיצה פנימית כזאת. משהו מנתר. רגע, מה זה הדבר הזה. לא. כן. כן!

זאת אומרת, אני מנסה להיזכר, מתי באמת – בתוך התרבות המשכפלת/ משעתקת/ מעתיקה/ מצטטת/ מרפררת שלנו – מתי באמת יוצא לכל אחד מאיתנו להיתקל בפיסת מקוריות צרופה שכזאת בתוך הרצף הכל כך צפוי של של… של הכל בעצם. לרוב אירוע קולוסאלי כזה מתרחש רק בתוך הספרים עצמם – שיטוט בשוק פשפשים נידח מניב יצירה נשכחת של רמברנדט או שקיק משי סגול עם תלתל ערווה של מרילין מונרו. בחיים עצמם זה אף פעם לא עובד ככה, לכל היותר אתה רשאי לקוות שתיתקל ב-"צ'יפופו בניו-יורק" בראש ערימת ספרים שננטשה על ספסל בסמוך למקום מגוריך (גם זה רק במקרה שמישהו ריחם על הספרים וערם אותם על הספסל במקום להשליך אותם ישירות לעגלת המיחזור). אתה מתחיל לקרוא (את "מר עכבר", לא את "צ'יפופו בניו-יורק") ומעמוד לעמוד מתמלא אושר לנוכח הגילוי. אין ספק, מישהו אי-שם הצליח למשוך את עצמו החוצה מציצת ראשו, וצץ ככה שלם בעולם, לא דומה לאמא ולא דומה לאבא.

זה נס.

קריאה כזאת היא נס, עיניים שמתרחבות בפליאה זה נס (מתי בפעם האחרונה התרחבו לך העיניים בפליאה? ופתאום כן).

ואז, צו שמונה מיידי וגיוס מרצון למיסיון: תקראו, תקראו את "מר עכבר".

לא אכתוב כאן ניתוחים ארוכים ומנומקים למה הספר הזה ראוי להיקרא, אשאיר את זה לאנשי ארגז הכלים שמן הסתם מפרקים את הספר ברגעים אלו ממש. תקראו כי איפה עוד ייצא לכם לקרוא מונולוג של כלבה ודיאלוג אקזיסטנציאליסטי עם פסל (אולי ב'עיין ערך אהבה' המופתי, כשברונו התנשק עם הצעקה של מונק, אחת הסצנות הספרותיות ה- אם לא ה-). ומתי בפעם האחרונה בכיתם כשצחקתם או צחקתם שבכיתם. ומגיע לכם לצחוק ולבכות מדי פעם.

תקראו, כי איכשהו יש ספרים שגורמים לכם להרגיש שאתם יותר חיים. "מר עכבר" הוא ספר כזה.

gideon_haran-243x396
מר עכבר מאת גדעון הרן

דף הספר באתר ההוצאה: מר עכבר

 

 

מודעות פרסומת

14 תגובות בנושא “מחשבות על קריאה, בעקבות "מר עכבר"”

  1. בהחלט עשית חשק להצטרף למיסיון. בכלל, עושה רושם שהוצאת "פרדס" החיפאית (מי אמר לוקאל-פטריוטיות ולא קיבל?) מוציאה באחרונה לאור ספרות שוליים – לא מבחינת ערכה הספרותי אלא מבחינת הטון והעמדה הצנועה בעולם צעקני וקלישאי עד זרא – שראויה לקהל קוראים נאמן ולוחש סוד.

    אהבתי

    1. נכון נכון. ספרות מקור שלא מנסה לכוון לפופיק של הקונצנזוס, ודווקא משום כך מושכת כפליים. כל ספר הרפתקה (עכשיו עם 'לראות לויתן' של רון דהן)

      אהבתי

  2. הנאה גדולה הייתה לי מפוסט זה. ראשית, מחשבותייך על קריאה מרתקות ואף הן יחודיות בנוף שלנו. שנית, אינך מסתירה את הנאתך הגדולה מ"מר עכבר". העולם של היום אינו עולם של הנאות גדולות וטוב לראות מישהו כה נהנה משל ילד היא. ואם כזו השפעתו של מר עכבר. הרי לא נותר אלא להנהן בהתלהבות למקרא כל מילה.

    אהבתי

    1. מצחיק שאתה חווה זאת כך. מנקודת המבט שלי, שוק הספרים כל כך מעורער וחלוקת המשאבים בו כל כך מעוותת, שלספר כמו 'מר עכבר' אין בכלל סיכוי להתלבט אלא אם קוראים מהשורה כמוני יצביעו עליו. להוצאות ספרים קטנות כמו 'פרדס', 'לוקוס', 'תשע נשמות', 'נהר ספרים' וכו', אין תקציבי פרסום, אלא רק קהילת קוראים נאמנה שמחפשת ספרים קצת אחרים לחוויית קריאה קצת אחרת. הסדרה 'מלח מים' מוערכת שבעתיים כי כל היתר מפרסמות תרגומים ו'מלח מים' היא סדרת מקור.
      אתה יודע מה, כקוראת פעילה מובן מאליו שזה מה שצריך לעשות – להאיר עליהם, על הספרים הטובים. זו מטרת הפוסט הזה. יש בספר הזה גם מהלך פנימי שמתנגד לפירוקו, אני עוד צריכה לחשוב על זה. כאילו שאם תקח ותפרק תישאר עם שום דבר ביד, רק עם קסם שפג. אם כך לשם מה לפרק.

      אהבתי

    1. באמת? חשבתי שהייתי מעורפלת מספיק. אולי אפילו מעורפלת מדי. חוץ מזה שספר שבסיס העונג שלו הוא השפה (ולא העלילה) לא סובל מפשעי ספוילר. (ואם לא הייתי מפצירה בחברים שלי לקרוא בהתלהבות כזו, מן הסתם לא היו קוראים)

      Liked by 1 person

  3. את צודקת, וגם היית הכי זהירה שאפשר. וצריך להגיד ולפרסם לפני שהספרים ייעלמו. ועדיין זה לקרוא את הספר בשלישייה ולא בזוג. להתכונן לדבר שהקסים אותך ולהשוות לעצמי…

    אהבתי

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s