שמינג

הוא שוב קורא בשמי, נו-רית, נו-רית. אני רוצה לעקור את שמי מתוך פיו. לאסור עליו את העיצורים. במקום, אני מעמידה פנים שלא שמעתי, נותנת לשמי להחליק מעליי, ורק מפנה גב, אסירת תודה לחסד הגבי הזה שמאפשר לי לקבוע גבול שברירי אבל נחרץ. לך, סתלק מפה, מקווה שיילך, יודעת שיישאר. שמי חוזר אליי משומש ונגוע. נו-רית.

בדיעבד, הטעות הגדולה שעשיתי הייתה שלא העמדתי גירסה משלי. עצם ההזדקקות למילה "גירסה" מעבירה בי חלחלה. נכון, קרה משהו. קטן, רגעי, כפי שקורה לעיתים בין שני אנשים שהזדמנו לאותו חלל באותה נקודת זמן. הם חולפים זה על פניה של זו, ולפעמים ניצת ביניהם זיק ולעיתים קרובות יותר לא קורה דבר. כיצד יכולתי לדעת שהוא תכנן הכל מראש, וגם אילו ידעתי, הרי שעצם הידיעה לא היה משנה דבר. רק נאשמים נזקקים לגיבוי של גירסאות. לא הכנתי גרסה כי מה שקרה ביני לבינו אינו מעניינו של איש.

אבל למה לקחְת, מישהו תמיד מתעקש לחטט. לא היית צריכה לקחת. תמיד יש מישהו שמתיז את המילים "פרח" ו-"תפוח" בקול של פרקליט שמציג ראיות חד-משמעיות לבית דין.

פרח. תפוח. לכאורה אובייקטים תמימים של חיבה ילדותית. גם אתם נפלתם בפח הזה, מה? למעשה, הפרח והתפוח מעידים שתכנן הכל מראש. גם פרח וגם תפוח. מה, מה רציתם שאעשה? שאתקע את הפרח בשערי? שאוחז בו בין שיניי? שאתעלף בין זרועותיו מצועפת ומוכת יסמינים? זה לא היה פרח, אלה היו אזיקים עדינים, שטר בעלות שהוגש לי לחתימה. תבינו. הוא רצה לקשור אותי אליו בפרח, אז מה הייתי אמורה לעשות? להחזיר את הפרח לידיו הממאנות לקחת? האם עצם העובדה שהעניק לי פרח מאלצת אותי להיות אסירת תודה, אסירתו? ולכמה זמן? ומעצם כישלונו הוא בא אחר-כך ותבע לעצמו זכויות, האם באמת אינכם קולטים את האבסורד?

כן, זרקתי את הפרח בחצר. אבל לא בהתרסה, אלא מתוך חוסר אונים של מי שנאהבת למרות רצונה. זרקתי פרח. ביג דיל. זה לא שרצחתי מישהו בכוונה תחילה. והנה אני שוב מצטדקת. לא רוצה להצטדק.

והתפוח. תכף אספר על התפוח.

יכולת לזרוק גם את התפוח, מטיחים בי. למה נגסת?

מצחיקים שכמוכם.

אתם מקשיבים לי דרוכים, כאילו כל מה שאומר עכשיו יכריע את גורלי סופית, לשבט או לחסד. לשבטכם או לחסדכם. מצחיקים. אני לא זקוקה לשבט שלכם, גם לא לחסד העקום וההפכפך של דעת קהל. התפוח היה טעים ועסיסי, זו האמת, והוא נועד להיאכל, אז למה לא על-ידי. שפתיים. שיניים. לשון. התענגתם על הנגיסות שלי לא פחות ממני. למה שלא תודו בזה, לפחות ביניכם לבין עצמכם, שהעניין פה הוא לא דני, שמקושש מטבעות של תשומת לב בשמה של איזו רגישות גברית פוטוגנית. העניין הוא אתם. במקום שהוא נכשל, זה רק מדרבן אתכם ביתר שאת לנסות ולקטוף את הפרס בעצמכם. תראו אותי, טובעת בין ערימות של פרחים, ומה אעשה בכל ארגזי התפוחים. חנקתם. הכישלון החמוץ שלו הוא אות ההזנקה שלכם. אתם, שמשתוקקים כל כך להיות הילד האחר.

מודעות פרסומת

4 תגובות בנושא “שמינג”

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s