כוח עליון

 מכונת הכביסה הזדעזעה כאילו היא עומדת לשגר את עצמה לחלל החיצון.

רותי סקרה אותה בפנים נכלמות. "בקרוב," הרהרה, "אצטרך לרכוש מכונת כביסה חדשה." היא הביטה במכונה בצער השמור לגבירת הבית המורה למשרתת זקנה, שכל ימי חייה שרתה את המשפחה בנאמנות, לארוז את חפציה הדלים ולחזור אל משפחתה שבכפר.

כשהמכונה השתתקה סוף סוף, רותי משכה אליה את הפתח העגול שהואיל להיפתח בצרימת התנגדות חנוקה. הרבה תלבושות אחידות עברו דרכה, מדי צבא, בגדי ספורט, גרביים, המוני גרביים, דליי חול ופלגי זיעה נשטפו ממנה הלאה והלאה, ודווקא כעת, כשהנטל פחת במידה ניכרת, נראה שהמכונה הולכת ומאבדת את זה. כמה חבל.

רותי העבירה לתוך גיגית פלסטיק גדולה את כל הבגדים הרטובים.

למשל טרנינג רך מאד, שנלבש כאילו מישהו מחבק אותך עכשיו וימשיך לחבק אותך גם אחר כך.

ושתי שמלות מתוך סדרת האוהלים בגווני בז', קרם, שמנת, שנהב ואוף-ווייט.

ויש להניח גם תחתונים פרקטיים בצבע גוף.

אולי די?

מה, לא להזכיר את הגרביונים עשרים דנייר שהמכונה סחררה בפירואטים מכאניים עד שהסתבכו זה בזה?

כמו כן מגבת וסדין זוגי שנשחק בצד אחד בלבד. וכולי וכולי.

ועוד משהו, כי מעל לכל המובנים מאליהם הבזיקה גם חולצת טורקיז שקופה, רשרשנית כזאת, מרושתת עורקי דבש כהה. יירשם לפרוטוקול שחולצה עכבישית זו נלבשה לאחרונה לפני כעשרים שנה, בערב ספטמברי צונן אחד, ומאז נשמרה בארון כפריט ממורביליה יקר ללב. מה היא עושה בתוך המכונה? על כך רותי לא הייתה מסוגלת להשיב.

אין טעם להתעכב על זה, אפשר פשוט לצאת מנקודת הנחה שלא לכל דבר יש הסבר.

זאת אומרת, ברור שלכל דבר יש הסבר. אבל לא תמיד ההסבר הוא הסבר טוב.

סיכויים לא רעים שרותי הייתה מצליחה להדחיק את המקרה הנ"ל, אלמלא בפעם הבאה שהפעילה את המכונה מצאה בין הכבסים, בין היתר, גם חולצת כפתורים אדומה, די צמודה לגוף, עסיסית כזאת. חולצה שהיא בגדר תשובה טקסטילית לנגיסה בתות שדה בשל. הממצא היה מטריד פי כמה אפילו בהשוואה למה שאירע והודחק יפה מאד שבוע קודם לכן ולא נזכיר מה, שכן חולצת התות לא נרכשה על ידה מעולם. ומכאן שגם לא נלבשה מעולם ומעולם גם לא אופסנה בארון, אם כי הייתה במידה הנכונה והגזרה החמיאה לה מאד, ואף הבהבה בשובבות את לחייה הסמוקות כמו בפרסומת ליוגורט דיאט.

מהפעם ההיא והלאה, בכל פעם שרותי הפעילה את מכונת הכביסה, היא המתינה להוטה מבלי להתיק את עיניה מהאריגים המתערבלים, עד שהמכונה תסיים להזדעזע והיא תוכל לגלות מה הביאה לה הפעם. עד כמה להוטה? כמו מהמר וותיק ליד מכונת מזל בקזינו, רגע אחרי ששילשל מטבע פנימה ומשך בידית? אז כן. ואיזו מתנה תקבל הפעם? היא ששנאה ימי הולדת, שהגחיכה מתנות שקיבלה, שהצהירה בכל הזדמנות שהיא לא זקוקה לתירוצי תאריך מלאכותיים כדי לקנות לעצמה מתנות שוות – ואז הייתה רוכשת לעצמה עוד שמלת בז' מטשטשת קווים ובקבוק בושם של סבתות.

כי באיזה אופן עלום וטמיר, המכונה ניחשה אותה. ניחשה אותה באמת. ניחשה צעיף קשמיר משובץ, חצאית משי פראי. נעלי סירה רקומות ביד.

תיק ערב מסאטן שחור ובתוכו תא פנימי עם מראה נשלפת!

רותי החלה להתמלא הרהורי כפירה. אולי באמת הגיע הזמן להוציא אל מחוץ לחוק שמלות בז' מתנפחות. הרי שמלות כאלה הן כמו מחקים ענקיים, ואישה שמכסה עצמה במאהל שמלת בז' בעצם משוועת להימחק. אבל לא באמת. אולי רק קצת. זהו עניין סבוך מכדי שייפתר באמצעות סיפור קצר אחד.

בכל אופן, המכונה המשיכה לפלוט תשורות בקצב, ומעולם לא היה דאוס-אקס-מכינה מוצדק יותר, כך לפחות חשבה רותי.

אותה רותי שכל חייה הקפידה להיות אישה מעשית, אתאיסטית וליברלית. רותי שדגלה בעבודה קשה שתביא לתוצאות, והפתגמים החביבים עליה היו הפתגם הנזפני על הנמלה והפתגם הטרחני על ערב שבת. הפעם התקשתה לספק לעצמה הסברים, ואפילו העדיפה שלא להתייעץ עם חברותיה הטובות כי ידעה מראש מה הן יגידו – מסכנה רותי, התחרפנה לגמרי מאז שבעלה עזב אותה לטובת זנזונת. מה שדי נכון.

מצד שני, תכלס בשטח כמו שהיה נהוג לומר פעם, כשרותי עוד הייתה פקידת מבצעים שאפה בבסיס חיל האוויר ברפידים, יש פה ישות חיצונית כבירת כוחות שאיכשהו רוצה בטובתה ומרעיפה עליה מכל טוב, אפילו מבלי להתנות זאת בצדיקות או באמונה עיוורת או בנכונות להעלות מישהו משמעותי לעולה. סתם כך.

סביבת מכונת הכביסה, אם כן, החלה להידמות לאזור פולחן. רותי חיבבה את התואר "מקדש מעט". נרות איכותיים תוצרת חוץ בערו והטילו צללים מיסתוריים על הקיר, מקלות קטורת הפיקו ריחות רבי-עוצמה שהתחרו במרכך כביסה בניחוח יסמין צרפתי.

מכונת הכביסה גמלה לה על כך ברוחב לב: קומקום קרמיקה עבודת-יד בגוון חציל, קופסת תכשיטים עשויה צדף דמשק, תקליט של אלה פיצ'… לפעמים הייתה רותי קונקרטית מאד בבקשות שלה, כי אם כבר אז כבר ולמה לא בעצם, אם הפתקים בכותל יכולים לרדת לפרטי פרטים פרוזאים – והיא ביקשה שמלה בצבע חול שראתה בחלון ראווה בדיזנגוף ולצידו צעיף דקיק לוהט בהדפס פייזלי בצבע חרדל. מכונת הכביסה העניקה לה כל מה שרצתה, מתוך נדיבות אינסופית, אימהית כזאת.

יום אחד כשרותי כרעה על שטיח התפילה הקטן שהניחה למרגלות המכונה, עיניה עצומות מתוך התכוונות רוחנית גדולה, חשבה לעצמה שאולי שגתה בהבנת הסיטואציה.

אולי המכונה המופלאה היא לא בדיוק כוח עליון כל-יכול שבאופן שרירותי החל רוצה בטובתה של רותי הקטנה, אולי מצב העניינים הוא לגמרי הפוך – אולי זו המכונה שמנסה להפיס, בכל דרך אפשרית, את דעתה של רותי בהעניקה לה שלל תשורות ומנחות פיוס! נסערת יצאה רותי מחדר האמבטיה אל המרפסת. נוף מרפסות אחרות הקיף אותה מכל עבר, אבל רותי לא הייתה אחת מאלה. היא הייתה שונה. מבורכת.

אבל מה שווה הברכה אם היא בודדה כל כך? הילדים גדלו והם חיים את חייהם, ואילו הוא… שיילך לעזאזל.

(מבורכת. לא קדושה).

מה שווה המכונה אם היא לא יכולה להעניק מזור לבדידותה? אולי איזה חתלתול קטן מושלם או מוטב אפילו — (היא לא הצליחה להגות את המחשבה עד הסוף. אחר כך שבועיים לא כיבסה, ואפילו שקלה לרגע לכבס ביד, רק לרגע, זה עבר לה. הכביסה המלוכלכת הצטברה והיא לא עמדה בפיתוי, עד שלבסוף הפעילה את המכונה וברחה מהבית. ליד הירקן פגשה את צביקה, שהיה גבר כסוף צדעיים ונאה למדי, בעל כוונות רציניות ועיניים עצובות. שיערו היה רטוב ומסורק כולו לצד אחד, גם גרביו נראו לחות באופן מחשיד. רותי חייכה אליו במתיקות, בעודה נוברת בערימת פלפלים ירוקים. אחר כך נפנתה אל הירקן, הצביעה על הקישואים ושאלה, "בכמה?")

מודעות פרסומת

5 תגובות בנושא “כוח עליון”

      1. החלקים שהכי אהבתי הכי מצחיקים והכי עצובים, בו זמנית, או עצובים רגע אחרי שצחקתי. אלה נהדרים. אבל אולי זו רק אני (:

        Liked by 1 person

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s