הרגשות של מסתורין, גברים עם סינרים, איילות ונחשים

על הדלת של לשכת הבונים החופשיים במרכז ירושלים אין שלט, וגם תיבת הדואר היחידה, שצמודה לדלת הכניסה, נטולת שם. מי שיגביה ראשו יראה מעל למשקוף אריחים מצויירים ביד ועליהם הסמל של המסדר – מד זוית(אנך) ומחוגה, הכולאים את האות G. שלט זה, שגם כך אינו בולט במיוחד, מוסתר חלקית על ידי צמחייה.

masonic-symbol-1-custom
מתוך האתר של תנועת הבונים החופשיים

"הסיור יכלול ביקור ייחודי בלשכת הבונים החופשיים, שאינה פתוחה בדרך כלל לקהל הרחב. בלשכה נדבר על מקורות הבנייה החופשית (ההיסטוריים והמדומיינים), איך הם שינו את העולם, איך הם הגיעו לישראל ומה הם עשו כאן. נסיים בשיחה פתוחה עם בונה חופשי (אמיתי!) שיראה לנו את הפינות הקדושות של הלשכה הירושלמית."

זה היה נוסח ההזמנה שקיבלתי במייל אחרי שהבעתי את רצוני להשתתף ב"הליכת ג'יין" שהוקדשה לנושא. משנה לשנה "הליכות ג'יין" תופסות תאוצה, ובכלל, נדמה שיותר ויותר משוטטים אורבניים מצהירים על עצמם ככאלה. בסדנאות הכתיבה שאני מנחה אני משתדלת לשלב מדי פעם מטלות שמחברות כתיבה עם שיטוט, ו"תאוריית הסחף" היא מקור השראה משמעותי עבורי.

המפגש בבית הבונים החופשיים היה מעניין ולפרקים משעשע. המרצה המקסימה, נעמה קלאר, כתבה עבודת מאסטר על התנועה והיא שקיבלה את פנינו והציגה את הנושא. נעמה סיפרה שתנועת הבונים החופשיים החלה את דרכה באנגליה של ימי הביניים כאגודה מקצועית של הבונים באבן רכה. אנשי האגודה נהגו להיפגש בלשכה, המקום בו אחסנו את כלי העבודה, ולדון בנושאים פילוסופיים. בהדרגה הצטרפו אליהם עוד אנשים בעלי מעמד, והתנועה נפוצה ברחבי אנגליה ואחר כך בעולם. כל מי שמצטרף לתנועה שואף להשתפר כאדם, ומה שמאפיין רבים מבין האישים הבולטים בתנועה הוא קידום רעיונות מהפכניים לזמנם, כמו נאורות. כלי העבודה ששימשו את חרשי האבן בעבודתם הפכו עם השנים לאלמנטים מטפוריים, מה שהיום מכנים (בין השאר, בז'רגון של ספרי עזרה עצמית) "ארגז כלים". השמירה על סודיות הארגון נבעה מסיבות פרקטיות, שכן הבונים החופשיים נרדפו על ידי הכנסיה הקתולית ולמעשה על ידי כל שלטון טוטליטרי, שלא יכול היה להשלים עם הנאמנות הכפולה של המסונים (כך הם מכונים) למדינה ולמסדר. נדמה לי שהיום המסתורין הוא בעיקר אלמנט פולקלוריסטי שמבטא קשר לימים עברו ואין לו הצדקה ממשית.

קצת ניימדרופינג כדי לסבר את האוזן: אייזק ניוטון, בנג'מין פרנקלין, וינסטון צ'רצ'יל, זאב ז'בוטינסקי, יצחק רבין ועוד. אם ה-"ועוד" מסקרן, שמות נוספים תמצאו כאן  וכאן. 

פעילות ציבורית ענפה, סיוע לנזקקים, רשת חברתית עולמית שהקדימה את זמנה – במשך מאות בשנים נקבע שאין כניסה ליהודים, לשחורים, לנכים ולעבדים. בהדרגה נפתחו השורות, כך שכיום תנאי הבסיס לקבלה הם אמונה בכוח עליון כלשהו ("הארכיטקט הגדול של היקום"), היותו של המועמד אדם חופשי ולא משועבד, ועצמאות כלכלית שתאפשר תשלום דמי חבר נכבדים. המסדר היררכי, וניתן לעלות בסולם הדרגות בהתאם למידת הפעילות והלהט.

אה, וישנו עניין פעוט נוסף, עד עצם היום הזה אין כניסה לנשים.

מי מאיתנו שמאד רוצה יכולה להצטרף למסדר נשי מקביל ששמו "כוכב המזרח". מספר לשכות מרדניות של "הבונים החופשיים", שממוקמות בצרפת, הכריזו על עצמן כלשכות מעורבות (אבל בפועל כמעט ואין גברים בלשכות הללו). זה קצת מצחיק שתנועה הדוגלת בנאורות היא עד כדי כך אנכרוניסטית ומאובנת, והרושם שאני קיבלתי הוא של עוד מועדון אקסקלוסיבי בו גברים משכילים ואמידים (בסניף הירושלמי – בעיקר עורכי דין) עושים עסקים זה עם זה, בתוך תפאורה הולמת, תוך ביצוע טקסים סודיים כשהם עוטים תלבושות משונות. אפשר למצוא ברחבי הרשת פרטים נוספים בנוגע לתכנים עצמם, זה לא עד כדי כך מעניין.

תמונה 1
תמונה שצילמתי במהלך הסיור, זה החדר בו נערכים הטקסים

אני תוהה מדוע הנשים היו/יהיו האחרונות להיכנס בשער ההיכל הזה. מה יש בנו שגם בשנת 2017 מותיר אותנו מחוץ למשחק, בעמדת האחר האולטימטיבי. מבט נוסף על סמלי המסדר מגלה בם לא מעט אלמנטים מזדקרים, למשל צמד עמודים – יכין ובועז (כמו בבית המקדש שבנה שלמה המלך) שעומדים בפתח כל לשכה של הבונים החופשיים ברחבי העולם.

jb
צילם: יונתן לוקימסון, מתוך האתר all about jerusalem

אבל מבט על הסינר שעוטים החברים, סינר לבן וחלק אצל החברים החדשים וסינר מעוטר לותיקים, שמזכיר את הסינר שלבשו חרשי האבן המייסדים, עשוי לרמז על כיוון נוסף:

shaq
גברים עם סינרים וביניהם שאקיל או'ניל, כדורסלן ה-NBA

הסינר הזה בצורת מעטפה שממוקם על הבטן התחתונה מזכיר לי רחם.

כל כך הרבה מילים כתבו גברים על קנאת הפין כחוויה נשית מכוננת, כל כך מעט מילים נכתבו על קנאת הרחם הגברית. היכולת ליצור חיים, להכיל חיים ולשחרר אותם מתוכנו. הקשר הגופני הבלתי אמצעי בין האם לתינוק – מעוררים קינאה. העובדה שהקנאה הזו מושתקת אין פירושה שאינה קיימת, ואני סבורה שקנאת הרחם עומדת בבסיס ההדרה, כללי "הצניעות", ושאר מניפולציות שנועדו להחליש נשים.

הסיבה לחשיפה של תנועת "הבונים החופשיים" לאנשים מבחוץ נובעת מהרצון לגייס לשורותיהם חברים חדשים (גם המוסד והשב"כ החלו לאחרונה בגיוסים גלויים, זו כנראה מגמה). מצחיק, כי הרוב המוחלט של המשתתפים בסיור בו השתתפתי היו נשים. בכל מקרה, הביקור בתוך הבניין הסודי העלה בי מחשבות בכיוון אחר: האם אתם משאירים מקום למסתורין בחיים שלכם? האם יש לכם צורך במסתורין? אני לא מדברת על דת וגם לא על מיסטיקה בשקל ואפילו לא על סתם סודות, אלא על היכולת לוותר מרצון על הקתרזיס של הפענוח. לפעמים מתחשק לי לחיות בעולם בו הטשטוש מוערך יותר מאשר הפוקוס, היכן שעמימות ואזורי צל נחשבים נעלים יותר מאשר אור השמש. מצד אחד, ברור לי (ברור לי!) שהסתרה מזמינה שחיתות. מצד שני, לפעמים אור שמש פיקטיבי עלול להיות מסוכן הרבה יותר. אולי ההכרה בקיומם של אזורי צל היא הכרחית.

לשונית, "סוד" צופן (צופן!) בחובו הסתרה תחת הסכמה. כלומר אין כאן מסתורין של ממש.

ב"תעלומה" יש נעלם, ממד האי-נוחות מתגבר.

ובמסתורין יש הסתרה ועוד ממד לשוני של זרות שנתמך בסיומת "ן", שמעיד על המקור שהוא יווני בכלל mysterion. אולי כדאי גם לציין קרבה מצלולית בין המילה "מסתורין" למילה "סטרא", שפירושה בארמית צד, ומשם קצרה הדרך אל ה-"סטרא אחרא" שמתחבר שוב אל הצל הקונספירטיבי (יש קונספירטורים הטוענים ש"הארכיטקט הגדול של היקום" הוא בעצם לוציפר, מה שמרמז שמסדר "הבונים החופשיים" בדרגות הגבוהות עוסק בפולחן השטן)

אני יודעת שיש לי צורך כזה, לדעת לא לדעת, ורק לשהות בתוך אי-הידיעה מבלי לרצות לפרק אותה. אני מעדיפה באופן גורף ספרים וסרטים עם סוף פתוח. לפעמים חשיפה לשמש היא הרסנית

https://www.youtube.com/watch?v=Wjtst-Vr87A

טקסטים לא מפוענחים מגרים את הדמיון, למשל הסיפור על האיילה והנחש. תחילה בלשון המקור:

"אמר רבי שמעון, חד איילתא אית בארעא, וקודשא בריך הוא עביד סגיא בגינה, בשעתא דהיא צווחת קודשא בריך הוא שמע עאקו דילה וקביל קלה, וכד אצטריך עלמא לרחמי למיא, היא יהבת קלין, וקודשא בריך הוא שמע קלה, וכדין חייס על עלמא, הדא הוא דכתיב (תהלים מב ב) כאיל תערוג על אפיקי מים. וכד בעיא לאולדא, היא סתימא מכל סטרין, כדין אתייא ושויאת רישה בין ברכהא וצווחת ורמת קלין, וקודשא בריך הוא חייס עלה, וזמין לקבלה חד נחש, ונשיך בערייתא דילה ופתח לה וקרע לה ההוא אתר, ואולידת מיד" (מתוך ספר הזוהר)

בעברית: הסיפור מתאר איילה שהתקשתה ללדת, "סתימא מכל סטרין" – כלומר האיילה סתומה מכל צדדיה, והצווחות שצווחה הגיעו עד לאזנו של הקב"ה, ששלח אליה נחש שנשך בערוותה, "ופתח לה וקרע לה" ולמעשה הציל אותה.

במקור, הסיפור הפרשני הזה מופיע בהקשר של מעשה קריעת ים סוף. אני קוראת ורואה עדות עתיקה, די מפורשת, לקנאת הפין ברחם.

14
"חווה", מאת ANTONIO FONSECA VAZQUEZ
מודעות פרסומת

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s