על מה ראוי לכתוב

  1. להתנתק מפייסבוק יומיים לפני הבחירות

יומיים לפני הבחירות תחושת הבטן אמרה שמה שהיה הוא שיהיה, ואף גרוע יותר. למעשה תם הסיפור הציוני של שמאל/מרכז מתון, המדינה הכריעה סופית לטובת סיבוב פרסה חד-משמעי ימינה לכיוון מדינת אפרטהייד דו-לאומית, דמוקרטית רק בכאילו, משיחיסטית ומדירת נשים. הפתרון מסוג "עזרה ראשונה" עליו חשבתי מתוך מצוקת העצב הגדול היה להתנתק לזמן-מה מהפיד המאד פוליטי שלי בפייסבוק, ובהדרגה להתחיל לבנות לעצמי בועה. אני משערת שבעשורים הקרובים אנשים כמוני יתקיימו בתוך אשכולות של בועות, ובהדרגה נהפוך להיות חיות על סף היכחדות שמתקיימות בשמורות. הילדים שלנו יעזבו בהדרגה לחו"ל, הנכדים שלנו ילמדו עברית בחוג בשעות הפנאי. חוקרי היסטוריה יחקרו איך קרה שהרוב הדומם מדי איפשר למיעוט קיצוני להשתלט על המדינה בהפיכה שקטה, עאלק דמוקרטית, ועוד לעשות זאת תוך ניצול לא חוקי של משאבי מדינה.

  1. מעל הגבעה סביב אשקיפה

בליל הבחירות התנדבתי לשמש כמשקיפה בשעת ספירת הקולות באחת הקלפיות. יום קודם נתפס לי הצוואר באופן חמור כך שלא הייתי מסוגלת לסובב את ראשי לא ימינה ולא שמאלה, מה שנשמע פואטי כמו עונש אלוהי מהז'אנר של מידה-כנגד-מידה, אבל היה אמת לאמיתה. בני הבית ניסו לשכנע אותי לוותר בשל מצבי. כמעט והשתכנעתי, אבל בתשע ועשרים החלטתי בכל זאת לצאת לדרך, יהיה מה שיהיה. לפחות אנסה. בתי יפעת הצטרפה אליי למקרה שאזדקק לעזרה.

נכנסתי לקלפי הצגתי את עצמי והצגתי את כתב המינוי. בחדר היו ארבעה אנשים –

מזכירת קלפי נמרצת ומנוסה; אדם נוסף, מבוגר, שהזדהה כחבר ליכוד. יו"ר הוועדה היה איציק הש"סניק ומלבדו נכחה במקום עוד משקיפה מטעם "כחול לבן". (מה, את באמת מתכוונת לספור כל קול? שאלה. בשביל זה באתי, עניתי).

קבלת הפנים הייתה צוננת, בלשון המעטה. שלושת חברי הוועדה עמדו עם הגב אלינו והתלחששו ביניהם כדי שלא נשמע. אחר כך הש"סניק אמר בקול רם משהו על ביבי המלך. לא התייחסתי. הוא המשיך וליהג על כך שביבי ימשיך למלוך כאן עד מאה ועשרים, ובעזרת השם בבוא העת יחליף אותו בנו יאיר וכך תקום לנו שושלת מלכותית חדשה.

"כשיאיר יהיה מלך," לא התאפקתי, "אתה חושב שהוא ימשיך לבקר ב'פוסיקט' או שבתור מלך ייאלץ לוותר על ההרגל הזה?"

הש"סניק השתתק.

"תגידי," פנה אליי כעבור כמה דקות הליכודניק המבוגר שהחל למלא את טופס הדיווח המסכם, "אתם השמאלנים יודעים טוב חשבון. אם הצביעו בקלפי הזה 503 אנשים מתוך 634, כמה היו אחוזי ההצבעה?"

וזה לא שלא היה שם מחשבון בהישג יד. חבר ועדת הקלפי פשוט לא ידע איך מחשבים אחוזים.

אחר כך הספירה עצמה התנהלה בשקיפות (למעט עניין אחד עליו דיווחתי לשולחיי, ואני לא יודעת אם נבע מטעות אנוש או מחוסר תום לב ולכן לא אפרט כאן, נאמר לי שזה בטיפול) ובמקצועיות עניינית. בקלפי שלנו 'כחול לבן' זכו ביותר מחמישים אחוזים מהקולות. רובן המכריע של המעטפות היה מודבק, מה שהאט את תהליך הספירה והצביע על כך שהמצביע הממוצע חשדן ולא פראייר. הש"סניק לא ממש הבין את שיטת הספירה (המזכירה מכריזה על פתק, שני החברים האחרים מסמנים קו במקום המתאים בטבלת ההצבעות, אחרי 4 קווים למפלגה מסוימת הקול החמישי מסומן כקו חוצה והליכודניק מכריז "סוגר") והתבלבל כל הזמן, וגם היה ממש עייף, אז בשלב מסוים הוא ביקש מיפעת שתחליף אותו והלך לסמס בצד. סיימנו הכל תוך שעה וחצי. המטרה המשותפת איחדה בינינו, בסוף הם כבר שכחו את העוינות הראשונית והיו ממש נחמדים.

במפגשים מהסוג הזה, חוצי מגזרים, טמון מתח מובנה ופוטנציאל דרמטי לא מבוטל, אבל רובנו במשך רוב הזמן פשוט פוגשים את עצמנו בגרסאות שונות, ועל זה אנחנו כותבים. זו הרי העצה הבסיסית שמקבל כל כותב מתחיל – תכתוב על מה שאתה מכיר. ומה קורה כשחורגים מתוך השדה החרוש הזה אל עבר ארץ זרועה פחות. אני מניחה שאותם כתמים עיוורים שניצבים מול עינינו הם חלק מהבעיה, ומאוחר מכדי שיהיו חלק מהפיתרון.

  1. שְֹבעת עלילות

לפני עשור בערך השתתפתי בסדנת קריאה בסיפורי מופת קצרים שהינחה הסופר המבריק שמעון אדף. באחד המפגשים הוא אמר שיש מי שטוען שכל הסיפורים בעולם בנויים משבע עלילות יסודיות וזה הכל. האמירה הזו הדליקה אותי. רציתי לעצור אותו ולבקש שיפרט עוד, אולי אפילו עצרתי אותו וביקשתי שיפרט עוד, אבל ישבתי קצת רחוק ולא הצלחתי להבין מי אמר ומתי. אני זוכרת שבבית ניסיתי לחפש עוד פרטים אבל העליתי חרס בידי. האמירה הזו נותרה לצוף בירכתי מוחי ומדי פעם נזכרתי בה.

מסתבר שאלגוריתם החיפוש של גוגל השתכלל, וכשהסופרת איילת צברי הזכירה את זה בפייסבוק (לפני שהתנתקתי…) ואמרה שהיא לא זוכרת מה המקור, הפעם מצאתי די בקלות.

שבע עלילות היסוד עפ"י כריסטופר בוקר הן:

1) לנצח את המפלצת/את כוחות הרשע

2) מעוני לעושר – הגיבור מעפיל לפיסגה ואז חווה נפילה, אחר כך טיפוס מחודש למעלה תוך שינוי אישי וצמיחה.

3) Quest –  הגיבור יוצא להגשים את ייעודו ולמלא משימה שהוטלה עליו

4) מסע ושיבה – הגיבור מתרחק מביתו, מתמודד עם קשיים ושב הביתה עשיר בניסיון

5) קומדיה – סיבוך והתרה שיש בהם נופך הומוריסטי, ומסתיימים בהפי אנד

6) טרגדיה – אופיו של הגיבור מנחה אותו אל עבר בחירות מסויימות עליהן ישלם מחיר כבד

7) לידה מחדש – אירוע מכונן גורם לגיבור הראשי להיטיב את דרכיו

כל אחד יבחין מיד שיש פה עלילות חופפות בחלקן, אולי נכון יותר לומר דגשים שונים של אותו הדבר. אילו התנסחה רשימה מקבילה של עלילות יסוד נשיות אפשריות בהתייחס לכתיבה נשית (כשהתקיימה כזו), אני מניחה שרשימה כזו הייתה נראית שונה מזו הגברית. לדוגמה –

1) דרמת הכלולות – הפער בין מי שהייתה כבת להוריה לבין מי שהינה כאשת איש ואחר כך כאם. מה הטמיעו בה הוריה, ובמיוחד אמה,  מה נשאר מכל זה ומה השתנה.

2) הדרמה של הגוף – המראה החיצוני כגזרת גורל

3) הדרמה של הבית – איך מקיימים חיים בעלי משמעות כשגבולות העולם הם גבולות הבית, כשיום רודף יום ויום דומה ליום

4) הדרמה של מי שנדחקה מחוץ לסדר החברתי, ויחסי הגומלין שהיא מקיימת איתו

וכן הלאה. אם להמשיך לפתח עוד את העניין הזה ולשחק קצת ב'מצא את ההבדלים', נדמה לי שהדרמה הנשית לא חותרת אל שיא הירואי כמו שבע העלילות הגבריות שהזכרתי קודם, אלא להפך, מאתגרת את עצמה באיך מחזיקים עלילה מבלי להידרש לשיא, ואיך לגרום לכתיבה מהסוג הזה להיות בכל זאת רלוונטית ומעניינת.

אני קוראת שוב את הרשימה הגברית ואת השרבוט המהיר שלי בנוגע להצעה נשית-נגדית, ורואה שמה שמשותף לשתיהן זו השאלה הגדולה שעומדת במרכזן, שאלת ההתהוות. לכן אפשר לאמץ בקלות נרטיבים גבריים ולשלב אותם בתוך הסיפור הנשי, כמו למשל עלילת המפלצת שבבית (בין היתר, המשוגעת בעליית הגג), אבל בימינו יותר מעניין בעיניי לחתור אל עבר התהוויות חדשות מאשר להשתמש בישנות.

  1. הזמנה להשתתף בסדנת כתיבה בהנחייתי, "רגעי חיים בכתב" שתיפתח בכפר יונה אחרי פסח.

ארבעה מפגשים בימי שני בין השעות 19:00-21:00, 250 ₪. ניתן להירשם בקישור המצורף

רק שימו לב שהמפגש הראשון יתקיים אחרי פסח, ב-29.4 ולא כמו שכתוב בדף שבקישור.

שירות למי שמתעצלים ללחוץ על הקישור, מעתיקה לכאן:

במהלך ארבעת מפגשי הסדנה נלמד לשלוף רגעים משמעותיים מתוך רצף החיים, נמקד בהם את מבטנו, ונשכלל את יכולתנו להעלות את הרגעים הללו על הכתב. נקרא מתוך טקסטים של עמוס עוז, רות אלמוג, נורית זרחי, אריאל הירשפלד ועוד רבים אחרים, שהפליאו להשתמש בחומרי חייהם כחומר גלם להתבוננות ספרותית.
במפגשים שלנו נדון בטקסטים שתכתבו, ובתום כל מפגש תקבלו תרגיל כתיבה הביתה. התרגילים שייכתבו במסגרת תרגילי הבית של הסדנה יזכו למשוב אישי מעמיק מהמנחה.

אני מנחה משקיענית לאללה, שווה להגיע.

ההרשמה אונליין דרך הקישור, כך שאם תחליטו להירשם תצטרכו בכ"ז ללחוץ על הקישור.

  1. חג  אביב שמח!

 

 

4 תגובות בנושא ״על מה ראוי לכתוב"

  1. את חסרה לי שם אבל אני מקנאה בך על החרות מהסחות הדעת. קראתי בעניין ונהניתי מהכתיבה אבל לא מהמציאות. ההצעה שלך לנרטיבים נשיים מרתקת.

    Liked by 1 person

    1. פייסבוק הוא כלי אפקטיבי מאד עבורי ואני לא מוותרת עליו, בין היתר כי בזכות פייסבוק קיבלתי הרבה הצעות עבודה שלא היו מגיעות אליי בדרכים אחרות. אבל חייבת להודות שהשקט הזמני מבורך ומאד נחוץ.

      אהבתי

  2. תודה מירי, אני מנסה כבר חודשיים לסכם את הצלילה אל תוך העבר בשדרה, וברור לי לגמרי שזו היתה בריחה ממציאות מאוד לא סימפטית אל עולם טוב יותר שבטח היה כאן פעם (האמת שלא בטוח בכלל, תמיד היה כובש שכפה את עצמו, והיו בני אדם שניסו לשרוד, לפחות ממרחק של זמן זה כבר לא פצע פתוח). ״לבנות לעצמי בועה״, הנה ניסחת מצוין. מזדהה ומעריכה את המתח התמידי הזה בין רצון שהכיעור והרוע לא יחדרו אל תוך הבועה הפרטית שיצרת, ובין לקיחת אחריות והתנדבות מיוזמתך, מתוך אכפתיות ומעורבות. עכשיו מנסה להזכר אם אטמתי את המעטפה או לא, גם הנער שלי לא זוכר למרות שהוא שלשל אותה לתיבה. והערב מנסה גם להזכר לאיזה סוג עלילה משתייך ״הגיבן מנוטרדם״. 😦 תודה על הפוסט ועל העשרת הידע הדל שלי בספרות.

    Liked by 1 person

    1. לגמרי נכון, עניין הפצע ומרחק הזמן. לגבי "הגיבן מנוטרדם", לא יודעת, העלילות של הוגו תמיד כל כך פתלתלות ועמוסות. בטח יש שם אלמנטים שקשורים להתמודדות עם המפלצתי (והכרה בכך שלא כל מה שמצטייר כמפלצתי הוא אכן כזה), ומן הסתם אלמנטים של לידה מחדש, כמו בנסיך הצפרדע או היפה והחיה. גם משהו מהטרגדיה. עצוב לראות את הקתדרלה עולה באש, ומפליא אותי איך המונומנטים הארכיטקטוניים המרהיבים האלה גורמים לכל אחד שביקר בהם להרגיש קצת בעלות עליהם. בכל אופן, אין לי ספק שישחזרו את כל מה שנהרס, כמו ששחזרו את הדבר הזה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%93%D7%A8_%D7%94%D7%A2%D7%A0%D7%91%D7%A8

      אהבתי

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s