להיעצר בעוון שוטטות בסדנה בבית אריאלה

ברובע הלטיני של פאריס בשעת בוקר מוקדמת, כשמנקה הרחובות שוטף את המדרכה שליד מוזיאון ימי הביניים בזרנוק אימתני, המים פוגעים באבנים ואת מתכווצת. למה. כי במקום ממנו הגעת זרימה עזה של מים ברשות הציבור פירושה תמיד בזבוז, ובת-המדבר הפנימית שבך, שאת דבר קיומה בתוכך לא שיערת עד לאותו רגע, מתקוממת לנוכח המים האבודים. אותו מקום בשעת לילה, כשאת מתחפרת בתוך מעיל, חושבת מי זרה יותר, את או העיר. את. לא רחוק משם, בגני מונקו, את שומעת צעדים בכל מקום, סובבים את הכיסאות הריקים, רוחות רפאים רפויות גורסות את החצץ ואת יודעת שסחבת אותן אתך עד לשם, אז מי זרה יותר עכשיו. להיות מקומי זה להכיר את הצל המסוים שמטיל הפסל של דורצ'ין בש"ד בן ציון על האשפה שמצטברת למרגלותיו, לזכור בדיוק את הצחוק המר שלך מול חלון ראווה ברח' יהודה הלוי, גדוש בכלי בית פראי צבעים מיובאים ממרוקו, כשדמותך השתקפה לרגע ביניהם, והגשם הרטיב את ראשך ושמחת בו כתוספת דרמטית הכרחית, כמעט אביזר במה; עוד במפת הנפש שלך כלות וחתנים מסתחררים זוגות זוגות בגנים הבהאים בשעות אחר הצהריים, כלות עד כלות, משוריינות בשמלות תפוחות, מקושטות כמו הערוגות המטופחות מדי של הגן, כל פרח במקומו, כל שערה במקומה;

הרגש חייב להיות מעוגן בתוך מקום, המקום מעוגן כתמונה בזיכרון. תחושת המקום, בת-חלוף ונצחית, סימני נחיתה רגעיים על מפה מתחלפת. אין מנוח.

פסיכוגאוגרפיה מרתקת אותך. את בולעת הרבה חומר כתוב כהכנה לסדנה שאת עומדת להנחות. מעתיקה לנקי שורות על תייר שניגש לבעל חנות בשוק של העיר העתיקה בירושלים, ומציע לו עיסקה – "אתן לך את כל בגדיי תמורת החרב ההיא, שתלויה על הקיר."

בעל החנות נעתר, הוא בטוח שזו רק בדיחה. "כן, למה לא, תפאדל, תפאדל."

התייר מתפשט במהירות, בגדיו נערמים סביבו. לנוכח מבטו הנדהם של בעל החנות הוא מושך אליו את החרב ובורח איתה אל הסימטאות. מנופף בה וצועק, "אני דוד המלך! אני המשיח!" זאת פסיכוגיאוגרפיה, את מעירה לעצמך בצד, מותחת קו נחרץ.

שוטרים מזנקים אחריו. מכסים אותו בשמיכה (איפה הייתה השמיכה קודם?), העין אינה יכולה לשאת את מראה הבשר החשוף, עליבות הגוף השדוף, שיער החזה הדליל, השקע שמעל לבטן, ערווה מדולדלת. אסור להביט, אסור להישיר מבט אל הגוף המפורש, העיניים מוסטות הצידה במבוכה. סינדרום ירושלים הוא הביטוי המפורסם ביותר של פסיכוגיאוגרפיה, הפן הסנסציוני שלו, את מעירה בצד.

מקומות שמזכירים לנו מקומות אחרים. אנשים שמזכירים לנו אנשים אחרים. הקשר בין אדם למקום, לא מה שחשבתם. סדנת התעוררות, לא מה שחשבתם. בעיקר הלך רוח, כזה וכזה וכזה. מזמינה אתכם להירשם לסדנת שוטטות בהנחייתי בבית אריאלה החל מה-19 בנובמבר.

כל הפרטים כאן, ואם תגידו בהרשמה שהגעתם דרך הפייסבוק שלי תהיו זכאים ל-20% הנחה.

2 תגובות בנושא ״להיעצר בעוון שוטטות בסדנה בבית אריאלה"

    1. קראתי (: אני מקווה שאף אחד מבין משתתפי הסדנה לא ירגיש שהשוטטות שלו היא 'בטלנית', כדרך שהגדרת. מעבר לכך ראיתי הרבה בטקסט, אם תבוא לסדנה אני בטוחה שיהיה לי הרבה מה לתרום לשיטוטיך העתידיים (:

      אהבתי

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s