היו ולא

הקבוצה המיסיונרית שהקמתי בפייסבוק, "שבחי הסיפור הקצר", תציין בקרוב יום הולדת ראשון בעודנו מתקרבים במהירות למספר הבלתי נתפס של אלף חברים. בקבוצה מתפרסמים סיפורים קצרים שפורסמו בכתבי עת או בספרים, זו לא במה ליצירה אלא לקריאה ולחוויות קריאה הקשורים בטקסטים קצרים. לכבוד יום ההולדת, הכרזתי על פרויקט אנתולוגיה בחמישי – הזמנתי את חברי הקבוצה להרכיב אנתולוגיה של סיפורים קצרים על פי טעמם, תחת כל כותרת שיבחרו. לשמחתי ההיענות הייתה מהירה, ותוך זמן קצר נחתו אצלי רשימות של סיפורים ממגוון טעמים ונקודות מבט. הבוקר חתמתי את הפרויקט עם האנתולוגיה שלי ואני מעלה אותה גם כאן כדי להזמין את קוראי הבלוג להצטרף לקבוצה.

היו ולא, מאת מירי שחם

סיפורים אבודים, סיפורים גנוזים, סיפורים שהיו או לא

1. אולי צרויה שלו ואולי לא

לכל חובב קריאה נלהב יש מגירת סיפורים סודית שאבד לה המפתח. טקסטים שקרא וכל מה שנשאר מהם הוא אד. אדווה. מין רפרוף שהטביע בזמנו חותם על הנפש אבל מאז חלף זמן והחותם היטשטש. היה חותם?פעם קראתי סיפור קצר. כתבה אותו סופרת. הסיפור היה יפהפה ומכאיב, אני לא זוכרת ממנו דבר למעט תמונה אחת: אישה מרותקת למיטתה. האישה הייתה עד כדי כך מרותקת למיטתה, שגררה אותה איתה לכל מקום שהלכה. הזיכרון שלי מתעקש שזה סיפור שהופיע בקובץ סיפורים קצרים, הזיכרון שלי מתעקש שהמחברת של הסיפור הייתה צרויה שלו. הזיכרון שלי מתעקש שהקובץ היה סוריאליסטי, מהמם, נהדר כל-כולו, שונה מאד מהכתיבה הבורגנית המבוייתת שלה שלתוכה שקעה מאוחר יותר. ברשימת הפרסומים שלה אין זכר לקובץ קצרים. אני זוכרת שלקחתי את הספר בהשאלה מהספרייה הציבורית לפני יותר מעשור. בטיפשותי גם החזרתי אותו.

2. מאיר אגסי, כנפיים בשלג

את עקבות הסיפור הזה מצאתי בפתיחת מסה שכתב יורם קניוק על מלאכים. קניוק כתב, "אינני זוכר מתי בדיוק קראתי בירחון "מוניטין" ז"ל את סיפורו היפה של מאיר אגסי "כנפיים בשלג". בסיפור מתוארת ליאורה, שמסופר עליה ש"הזדיינה" עם מלאכים – בעיקר עם אחמד, המלאך מעזה. ליאורה מתוארת כבחורה יפה המוצאת דרך אל מלאכים, מתאשפזת ומבינה מתי מתכנסת מועצת המלאכים, כמי שבעלה מכה אותה מפני שהיא מקיימת יחסי מין עם מלאכים, אולם גם כמי שיש לה ידע עמוק אשר להתקשרויות עם מלאכים שאינן דווקא מיניות." כשקראתי את השורות האלה התמלאתי צער של החמצה – ידעתי שלעולם לא אצליח להניח יד על הסיפור המסקרן הזה; אבל אני אוהבת אותו גם בלי לקרוא אותו, ככה מרחוק.

3. סלינג'ר, טיוטות באחוזה מבודדת

מאז שג'רום דיוויד סלינג'ר עבר בשנת 2010 להתגלגל בשדה השיפון של מעלה, צצות מדי פעם שמועות בנוגע לעזבון ספרותי עשיר שהותיר אחריו. 45 שנים קודם לכן התפרסם סיפורו האחרון ב'ניו יורקר', ומאז דממה. הבחירה של הסופר המוערך להתבודד בעיירה קורניש בניו המפשייר רק העצימה את המיתוס – סופר מחונן, מתבודד וגם שתקן. עם זאת, השמועות התעקשו לספר שהסופר המשיך לכתוב הרחק מעין הציבור. בנו, מאט סלינג'ר, שומר החותם הנאמן והמופקד על העיזבון, הסביר באחד הראיונות:"הוא פשוט החליט שהדבר הטוב ביותר עבור הכתיבה שלו הוא להימנע ככל האפשר מתקשורת עם אנשים, במיוחד אנשים מעולם הספרות. אבא לא רצה לשחק בכל משחקי הפוקר האלה. הוא רצה — כפי שעודד כל אדם שרצה לכתוב — להתבשל במיץ של עצמו".בתחילת שנת 2019 פורסמו לראשונה כל כתבי סלינג'ר הידועים והמוכרים במדיה הדיגיטלית. בניו יורק טיימס דווחו על הפרסום שהתעכב והגדירו את סלינג'ר כ"אייקון הספרותי האחרון במאה ה-20 שנכנע למדיה הדיגיטלית." בנו הבטיח אז בראיון שבעתיד יראו אור סיפורים קצרים של אביו שטרם פורסמו. הוא העריך שיידרשו בין חמש לשבע שנים עד שהעבודה עליהם תושלם והם ייצאו לאור. זו כשלעצמה חידה – למה כל כך הרבה זמן? הסיפורים כתובים, מלוטשים מן הסתם, למה צריך חמש עד שבע שנים כדי לאגד ולהדפיס? האם מוראו של האב המת, שבחייו היה קנאי לפרטיותו באופן אובססיבי, ממשיך ללפות את גרונו של הבן החי?

4. ברונו שולץ, כתב יד שנעלם

מותו הפיזי – הירצחו – של ברונו שולץ הוא מוות ספרותי שהוסיף להדהד בעולם, עד שהתגלגל לתוך ספרים של אחרים ("עיין ערך אהבה" של גרוסמן הוא רק אחד מהם). כשהמוות הופך לטקסט נקבל גרסאות סותרות, עדויות ופרשנויות. מי שלא מכיר מוזמן לקרוא תקציר בערך הויקיפדיה שנכתב על שולץ.כשסופר הולך לעולמו טרם זמנו, הוא לוקח אתו את כל הספרים שיכול היה לכתוב אילו מת בגיל שיבה. במקרה של שולץ ידוע על שני כתבי יד של רומנים שאבדו – "המשיח", וה"שיבה הביתה". בערך הויקיפדיה כתוב "גם גורלן של יצירות אחרות לא נודע מעולם". במילים אחרות, העולם איבד כמה סיפורים מופלאים של מחבר "חנויות קינמון" ו"בית-מרפא בסימן שעון-החול". חבל.

5. מאמא, איזו מין ציפור את אם את לא יודעת לעוף

מאמא היא אישה גדולה. יש לה בטן גדולה ותחת גדול וירכיים כל כך עבים, שכשהיא הולכת הם משלחים גלי צונאמי בשמלות הפרחוניות שהיא אוהבת. מאמא היא אישה עסוקה מאד, כמו מרבית הנשים בזמנים שבהם אפילו כביסה הייתה מלאכת-יד. אבל בכל פעם שמאמא התיישבה על השרפרף הנמוך – כדי לכבס, לברור עדשים או לנוח רגע בין התרוצצות להתרוצצות ולשתות עם החברות תה רותח מתוק שבתוכו חופן בוטנים מקורמלים – היא זאת שמדברת וכולן מקשיבות. זה תמיד הסידור, ולא בגלל שמאמא היא האישה הכי מיוחסת, עשירה או חשובה. הן מתכנסות סביבה כי מאמא היא מספרת סיפורים מחוננת. היא לא מפחדת מאף אחד, מכירה את כל הצללים ואת כל החשכות, והלשון שלה לשה. על אף כשרונה הגדול – האלמנות היו באות אליה כדי שתספר על הבעל המת שלהן, עד כדי כך מאמא ידעה להחיות סיפור – כל הסיפורים שלה התכלו ואינם. קולה של מאמא אבד בזמן כי היא אנלפבתית, סופרת אנלפבתית שקולה אבד בזמן. אני לא יודעת כמה מאמות איבדנו לאורך ההיסטוריה, כואב לי לחשוב על זה. כואב לי לחשוב על כי ספרות נכתבת גם כדי להעיד, וכשאין סופרות אין עדויות, וכשאין עדויות צריך לחלץ את הסיפורים מבין החורבות. ולא תמיד זה אפשרי.

15 תגובות בנושא ״היו ולא"

  1. מסקרן, הסיפור על האישה והמיטה. באמת צרויה שלו? נשמע קצת נורית זרחי אולי. מזדהה כל כך עם הרעיון, בא לקרוא. אפשר לכתוב סידרה כזאת: אישה שמרותקת למטבח, אישה שמרותקת לדלי, ואצלי- אישה שהפסנתר והתלמידים נגררים אחריה לכל מקום (:

    Liked by 1 person

    1. לא יודעת, קיוויתי שאולי מישהי תזהה. אולי באמת טעיתי בהפנייה לשלו, אבל אני ממש זוכרת את המחשבה שעברה בי שהעולם הספרותי הפסיד אותה כשהפסיקה לכתוב פרוע והתיישרה. זרחי לא הפסיקה לכתוב פרוע.
      תמיד יש את הסיפורים האלה, על זאבים שמכרסמים את הרגל של עצמם כדי להשתחרר מהמלכודת. אני רוצה לחשוב שזה מה שהייתי עושה כדי להשתחרר מהריתוק למטבח. אולי מרתקת את עצמי לאופנוע (אבל כזה עם שלושה גלגלים)

      Liked by 1 person

    1. תודה! חיפשתי עכשיו ומצאתי שזה סיפור באורך 30 עמודים ולא רומאן, אבל לא הצלחתי לאתר קטעים מתוכו וגם לא להבין אם הסיפור בגרמנית כתוב באותו סגנון של כתביו המאוחרים יותר. בכל אופן קראתי עכשיו את סיכום מחקרו ארוך השנים של Jerzy Ficowski, שניסה להתחקות אחר הכתבים האבודים וזה טקסט מרתק, רווי בתיאור של החמצות גדולות. מה יש בו בשולץ שהופך אנשים לאובססיביים כל כך. למקרה שמעניין אותך https://culture.pl/en/interrupted-country/in-search-of-the-messiah-bruno-schulz-his-detective

      אהבתי

        1. בכל המקורות שאני ראיתי – “Die Heimkehr”— בגרמנית, “The Homecoming” באנגלית – אבל לא מצאתי את הסיפור עצמו. באחד המקומות נכתב שהוא באורך שלושים עמודים

          אהבתי

  2. אני מאוד מצטערת: ניסיתי 3 פעמים להצטרף לקבוצה ללא הצלחה. לכן נכנסתי לכאן דרך פייסבוק. למה זה מופיע "לא מזוהה" – אינני יודעת. שמי ליאה לנדברג.

    אהבתי

    1. היי ליאה, נעים מאד. הייתה איזו בעיה הבוקר, קיבלתי פתאום מטח של בקשות הצטרפות – ולכן שיניתי את תנאי הכניסה, אולי בשל כך. נסי שוב ואנסה לאשר אותך

      אהבתי

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s