נכון שמבחינתכם היום הוא רק עוד יום שני? אבל לא מבחינתי, כי היום יצא לאור הספר שלי "יכולנו להיות נהדרים". זהו קובץ סיפורים קצרים בעריכתו המסורה של יואב רוזן, שיצא בסדרת הסיפורת של ספרית פועלים. ניתן להשיגו כבר עכשיו באתר ההוצאה במחיר משתלם מאוד: 55 ש"ח לעותק מודפס ו-21 ש"ח בלבד לעותק דיגיטלי. הספר יגיע לחנויות במהלך חודש ינואר.
הקוראים הוותיקים של הבלוג יזהו חלק לא מבוטל מהטקסטים שבספר כי גרסה קדמונית שלהם פורסמה ממש כאן, בבלוג. ארבע שנים עבדתי על שיפור וליטוש כתב היד, מתוכם שנה וחצי בניצוחו של העורך שלי, עד שאמרנו די. אני מאוד גאה בתוצאה, שלדעתי אינה נופלת מקבצי סיפורים קצרים עכשוויים שמתפרסמים בעולם. זו אינה אמירה בעלמא, חלקכם יודעים שאני עוקבת די באובססיביות אחרי סיפורת קצרה עכשווית.
שנים רבות נרתעתי מהרעיון שאוציא לאור קובץ סיפורים. הסיבות ידועות: תנאי השוק, מיעוט הקוראים, המאמץ הכרוך. כשגמלה בי ההחלטה לעשות זאת בכל זאת, הייתי נחושה שהספר ייצא בתנאים שלי: התנאי הראשון היה שאני לא מוכנה לשלם תמורת הוצאתו לאור כי מימון מחברים נוגד את העקרונות שלי, בעיניי זה משחית את השוק. אם כתב היד יהיה טוב דיו, חשבתי, ממילא יימצא בית ההוצאה שירצה בו; ואם לא, סימן שלא היה צריך לצאת. התנאי השני שהעמדתי לעצמי היה כניסה להליך עריכה אינטנסיבי. הטקסטים הגולמיים שלי היו לא רעים, אבל ידעתי שאני יכולה יותר. לשמחתי העורך שלי היה חרוץ ופרפקציוניסט לא פחות ממני, ועבדנו קשה. הוא סמך עליי והעניק לי ביטחון ואני שכתבתי סיפורים מתוך תחושה משכרת של חירות, שהכול מותר. אני חושבת שתחושת החירות ניכרת בתוצר הסופי. אני מקווה שהיא ניכרת.
באתר של הקיבוץ המאוחד אפשר לקרוא סיפור אחד מתוך הספר, "איך באים תינוקות לעולם". תוכלו לקרוא אותו כאן ולהתרשם בעצמכם.
בעלי הזיכרון הצילומי מביניכם אולי זוכרים את דימוי הכריכה, שגם עליו כתבתי פעם בבלוג. בעיניי הדימוי הזה מאיר באור אירוני את הכותרת, ומתכתב עם האווירה ברבים מהסיפורים בקובץ. במקור התצלום הופיע בלוס אנג'לס טיימס ב-1961, ללא מתן קרדיט לצלם ספציפי. הוא צולם במהלך מבחני ליהוק שנערכו בהוליבוד, בחיפוש אחר חתול שחור שיככב בסרט של רוג'ר קורמן, בכיכובם של וינסנט פרייס ופיטר לורי. הבמאי קורמן נודע כמלך ה-B מוביז, סרטי שוליים דלי תקציב ומגוחכים למראה שצולמו בעיקר בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. הסרטים האלה שהשתייכו ברובם לז'נאר סרטי האימה/מד"ב, הפכו ברבות השנים לסרטי פולחן, וקורמן עצמו זכה להכרה כאייקון קולנועי.
תודה לכם, על שליוויתם את הכתיבה שלי לאורך השנים, ותודה על תגובותיכם המעודדות שנטעו בי ביטחון ותחושת מסוגלות. היום הוא יום חג עבורי ורציתי לשתף אתכם.
הקסם המגושם של שעות אחר הצהריים בפרברים 
ברכות מירי! זה יום חג, מתרגשת איתך. כקוראת נלהבת בבלוג, מאוד שמחה לדעת שהסיפורים נאספו יחד וייצאו לאור. לגבי מימון המונים – זו אכן דילמה רצינית. אבל יש מצבים שבהם הוצאות הספרים לא מוכנות לממן, על אף שישמחו להוציא לאור. כלומר: שמן ייתנוסס על גב הספר, אך המימון כולו יהיה של המחבר. במצב הזה אין הרבה אפשרויות, ובהחלט מומלץ לעשות הכל כדי שהספר לא ימשיך לשכב במגירה. שמחה בשבילך שהספר יצא בהוצאה מכובדת. הרבה הצלחה! רצה לקרוא את הסיפור באתר.
אהבתיאהבתי
תודה רבה! ההסתייגות שלי הייתה בנוגע למימון עצמי, בעיניי מימון המונים זו דרך נהדרת להוציא ספר. אני מתרגשת נורא, לצערי נחסמתי הבוקר בפייסבוק בגלל ששמתי קישור לספר עם תמונות עירום של סופרת יפנית אוונגרדית בקבוצת הסיפור הקצר. מה את אומרת על הטיימינג? (:
אהבתיאהבתי
אוי מעצבן 😦 מקווה שלא לחודש שלם! הסיפור על התינוקות יפה ונוגע ללב, מאוד אוהבת. שתשתחררי מכבלי הצוקרברג מהר ככל האפשר.
אהבתיאהבתי
יממה אחת. תודה רבה!
אהבתיLiked by 1 person