שרידי קדושים, שאריות

שרידי קדושים, שאריות: כל מה ששהה בקירבתו של הגוף הקדוש, כל מה שמציע עצמו כעדות לקיומו של גוף כזה, החל מאיברים (גולגולת, יד) ועד חפצי חולין  (כפתור, פיסת בד). על האיברים המוצגים בתיבות שקופות אני לא רוצה לדבר, מה כבר אפשר לומר. התרבות שלנו מעדיפה להתהלך במרומז, לא להיתקל בדבר עצמו. ראיתי פעם שרידי קדושים על קיר הכנסיה במתחם  מנזר האחיות הבורומאיות במושבה הגרמנית שבירושלים, מסדר קתולי, צרפתי במקור. נדמה לי שזו הייתה סדרה של תיבות אוצר קטנות שקופות. היה בתוכן משהו, ללא ספק, וראיתי לא ראיתי. היה חם וצפוף, חלפתי על פני התיבות מרחוק. ואולי זו הדרך הצליינית הנאותה לעבור על פני חפצי קדושה, תמיד בתהלוכה צפופה, בלי להתעכב, בלי לנעוץ מבטים ממושכים. כך החפץ נותר כרמז, כאפשרות, מבלי להיכנע לקונקרטיות שלו. דומים לו הושלכו לערימת אשפה ללא הירהור נוסף, ואילו שאריות קדושים אלה נשמרו מאות בשנים בתוך תיבות תצוגה מפוארות. השפעתו של הקדוש אופפת גם את החפצים ששהו בקירבתו, שהתחככו בו אי-אז, אי-שם. הקירבה לגוף הקדוש משנה לעד את החפץ ואצורה בתוכו לנצח, הקדושה משתלטת על יתר תכונותיו, והופכת לתכונתו הבלתי מתכלה, תכונתו המובילה. החפץ מסגל לעצמו סגולות.

צורנית אפשר לחשוב על הפולחן הדתי כעל רצף של תיווכים ומעשי עדות, סימנים ורמזים, שיירים שבצבצו מבין החורבות – גם ביהדות, הכותל המערבי למשל. גם שרידי קדושים הם רכיב בתוך מנגנון שהכין מראש סיפור כמו מפה אילמת, ועתה נותר רק לשבץ פנימה עדויות ורמזים, ייצוגים של ייצוגים. אולם, לשרידי קדושים תפקיד נוסף, פרקטי יותר – מאמינים יעלו לרגל, יבקשו בקשות, ימלמלו, יכרעו בתחינה מול השארית שמייצגת את השלם שלא ניתן להכילו, ועל הדרך תתפרנס מהם תעשיית צליינים נלווית שתדאג לצרכים הארציים. שרידי הקדושים הם הוכחה שבעבר התקיימה זירת-חיים סביב הדומם הזה, והנה, גם ההווה מקיים סביבת חיים רוחשת לא פחות.

חפצים אישיים שמוצגים בתוך תיבות יש  גם במוזיאונים. הסיפור הוא חלק מהתצוגה. חשבתי על שרידי הקדושים כשהתבוננתי בתצלום  של מברשת השיניים הירוקה, מוצגת לראווה בתוך תיבת זכוכית ממוסגרת. מה עושה חפץ חולין סטנדרטי, טריוויאלי ובנאלי בתוך תיבת תצוגה? הסיפור הנלווה הניח אותה שם. זו מברשת שיניים ששימשה שני אסטרונאוטים במסע לחלל שערכו במסגרת פרוייקט ג'מיני (1965), שקדם למסעה ההיסטורי של אפולו אל הירח. המשימה של צמד האסטרונאוטים מצוות ג'מיני 7, בורמן ולוול, הייתה לשהות שבועיים בחלל ולבדוק את השפעת השהייה הממושכת על אנשים וחפצים. מבין כל החפצים, מדוע דווקא מברשת השיניים נבחרה לתיבה? מברשת שאפשר לקנות בכל בית מרקחת שכונתי זעיר? דווקא בשל כך. הטריוויאליות המופגנת של האביזר הכה-בסיסי הזה מפעילה את הדמיון. זו יכולה הייתה להיות בקלות מברשת השיניים שלנו עצמנו.

מה בכל זאת גרם לי להתעכב מול המברשת הזאת? ובכן, נכתב שם שמברשת השיניים הייתה מברשת משותפת ושימשה את שני האסטרונאוטים כאחד. זו פיסת מידע שאי אפשר להתעלם ממנה, אי אפשר להתעלם מהאיחסססס האוטומטי. עם המחשבה – עם מי הייתם מוכנים לחלוק מברשת שיניים אחת, אם בכלל? אז זהו. זה השלב בו מברשת השיניים הופכת למטפורה, ולכן ראויה לתצוגה. מטפורה של קירבה מקסימלית, של מחיקת ההרגלים המקובלים. דרך מברשת השיניים האחת ניתן לחוש את משמעות השהייה בצוותא בתוך תא צר-מידות, מקום בו הגבולות המקובלים מאבדים רלוונטיות. כל מרחבי החלל שהדמיון פתח מצטמצמים חזרה לכדי מברשת שיניים אחת משותפת, האם תיתכן קירבה גדולה מזו.

מודעות פרסומת

8 תגובות בנושא “שרידי קדושים, שאריות”

  1. קראת את מוזיאון התמימות של אורהאן פאמוק? יש לך שיחה איתו (בכלל סופר נהדר. גדול. זה השלישי שלו שקראתי אחרי שמי הוא אדום ואיסטנבול, וכל אחד יחיד ומיוחד ושונה במינו).
    וגם, לפני עשר שנים בערך, כשערכתי את קולה של המילה הייתי מסתובבת הרבה בשכונת שפירא שבה שוכנת הוצאת בבל. והיה שם בית כנסת קטן עם לוח מודעות שהייתי קוראת בשקיקה. ופעם היתה מודעה גדולה שמגיעה איזו גלימה של צדיק ממרוקו (אני חושבת), ושאנשים מוזמנים לגעת בה ולבקש בקשות מהצדיק, ונכתב שם גם שזה כמו שילדים מושכים בשמלה של אמם כדי שתשים לב אליהם. בחיי.

    אהבתי

    1. לא, לא קראתי. לפעמים קשה לי לקחת ליד טקסט של סופר שאהוב על אדם שלא מוצא חן בעיניי (בני ציפר).
      לפני שנתיים בערך נערך עוד מסע הופעות:
      http://www.catholic.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=964:relics-of-saint-therese-of-lisieux-coming-to-the-holy-land&catid=30:news-archives&Itemid=36&lang=he
      אבל כעיקרון, היהודים מעדיפים לקבור
      http://members.viplus.com/view.ashx?message=h2569125O861831O151054O861017

      אהבתי

    1. בסדר, כמו זבוב (:
      בנוגע למעיל המוכתם בדם, את צודקת. צוין שם בהזמנה שהמטרה היא, בין השאר, להעלות את העניין על סדר היום, והכוונה היא כנראה להצביע על כך שגם יהודי צפון אפריקה נרצחו בפוגרומים. באתוס הציוני, הפוגרומים מזוהים עם אירופה. בפוגרום קישינב הראשון, 1903, עפ"י ויקיפדיה 49 יהודים נרצחו, 92 נפצעו קשה, 500 נפצעו קל ומעל ל-700 בתים ועסקים רבים נבזזו ונהרסו. בפוגרום קישינב השני, 1905, נרצחו 19 יהודים ו-56 נפצעו. לכן יש משמעות למספר ההרוגים שבקישור המעיל, 130 נרצחים יהודים בלוב, אבל ההיסטוריה בלעה אותם. (וחוץ מזה, התיאור של יצחק תשובה כ"טייקטון", כך נכתב שם בסוגריים ליד שמו, מאד שעשע אותי)

      אהבתי

  2. איך את מוצאת את הלינקים האלה? זה האינטנרט התחתון שרק את מכירה את המעברים שלו.
    אני זוכרת שהיה לך פוסט פעם פוסט מרתק על מכירת חפצי שואה שקשור איכשהו.
    ככלל, הרליקס לא שייכים לתחום הדת אלא לתחום המאגיה (בהנחה שאפשר להבדיל, וכנראה שאפשר, כי דת זרה לי לגמרי ומאגיה היא שפת אם). אני זוכרת שהלכתי למוזיאון היהודי בפראג לראות את שרידי גלימתו של שלמה מולכו בגלל הקסם שהשרתה עלי חתימתו. אבל האגף היה בשיפוצים או משהו.

    אהבתי

    1. אה, במקרה הזה זה די פשוט – אמא שלי היא ילידת לוב ואני (בתור חסרת שורשים מובהקת, גידלו אותי בתוך צנצנת מים) נרשמתי לניוזלטר של העדה הלובית מתוך רצון להרגיש טיפ-טיפה שייכת. זו הסיבה הרשמית. יש סיבה נוספת, קצת יותר משונה – בספר של גרוסמן, 'שתהיי לי הסכין', יאיר, הדמות הגברית, רושם את עצמו ואת מרים, הדמות הנשית בספר, כמנויים על ירחון סיני לחקלאות. נורא מוצאת חן בעיניו העובדה שמכל האנשים שחיים פה בארץ, רק לשניהם יש מנוי כזה, החוט הזה הנוסף שמחבר בין שניהם כמו קוד סודי. בקיצור, השתוקקתי גם אני להיות מנויה על משהו שולי, צדדי, שלא רלוונטי ליום-יום שלי אבל בכל זאת מעניק סיפור מסגרת כלשהו – והניוזלטר של העדה הלובית הצטייר כפתרון הולם.

      אהבתי

  3. אה, והקישור הבא ממש קשור לפוסט בטבורו,

    בכל מקרה זהו סרט מעולה ושווה צפייה – אריאלה אזולאי, מלאך ההיסטוריה. החלק הרלוונטי מתחיל ב 04:40, כשגדעון גכטמן מדבר על אופני שימור זכרון, אבל כאמור גם שאר הסרט ממש מרתק (למעט 4 הדקות הראשונות, שמספקות מבוא כללי לשיחות שיגיעו בהמשך. ערן צור קורא בקול מכאני את הטקסט הידוע של וולטר בנימין על מלאך ההיסטוריה, אבל אפשר גם בלי, ולהתחיל לצפות מגכטמן והלאה)

    אהבתי

אז בדיוק בקשר לזה רציתי להגיד ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s